מאז ומתמיד התקשינו פה בישראל להפיק טקסים נוצצים לפי הספר. כל טקס, חלוקת פרסים ו/או תחרות זמר כזו או אחרת שניסה לגבש כאן צורה, התאפיין בסופו של דבר באנדרלמוסיה שכה יאה לנו. אם לנסות בכל זאת לאתר מעט מקצועיות בהיסטוריית האירועים המצולמים שהתהוותה אצלנו במהלך השנים, אפשר לומר ש"כוכב נולד" היא זו שלוקחת ברוב הקטגוריות. בניית המתח הנכונה, ההפקה המתוקתקת, ההיסטריה הציבורית והנפקת הטאלנטים החזקים, ממתגים אותה ואת גמר הניצנים שלה כתחרות הזמרמרים המוצלחת ביותר שלנו.
זה לא שאיזושהי תקווה של ממש נתלתה בקדם אירוויזיון שהוקם לפתע לתחייה על-ידי רשות השידור. אווירת הצ'יקמוק היתה חזויה מראש לפחות כמו זכייתה המשמחת של שירי מימון. ערוץ רוממה הוכיח כרגיל את יכולת ההפקה העלובה שלו, חוסר המעוף המוכר, הגריאטריות המעייפת, ושלל הדרכים לפקשוש השידור הישיר. אך אם היתה נקודה שהובהרה בתחרות אף יותר מחוסר הקשר של הערוץ החלוצי למציאות התרבותית שלנו, היה זה כוחו האדיר של הערוץ השני על הכתבתה. שירי מימון, תוצר ערוץ-שתיימי מובהק, נכנסה אל מרתפה המאובק של רשות השידור, וקטפה את גביע הניצחון כשמאחורי גבה נהנים מהפרס כל יוצרי 'כוכב נולד' על חשבון משלם האגרה.
ניצנים של שירי
מימון, דרדסית מוכשרת במיוחד עם קול עוצמתי וניחוח חו"לי מחרמן, נתנה את ההופעה הטובה ביותר בערב המתיש הזה. מתוך 14 נאמברים עתירי גימיקים טיפשיים ופזמונים באנגלית רקובה, הגישה שירי את "השקט שנשאר", בלדת אירוויזיונים יפה ומהוקצעת שכתבו לה פיני ארונבייב ויוצא "היי פייב" אייל שחר, כולה בעברית זורחת ממי-חמצן. אפשר להתפרע ולהכריז שהביצוע הקולי האיכותי של הערב זכה במקום הראשון, אך גם אם זה נכון, לא היה זה רק קולה של מימון שזיכה אותה בטיסה לקייב. עם קהל גדול של שולחי אס.אם.אסים מיומנים השומר אמונים לכוכבי ניצנים האהובים שלו, היתה לוקחת שירי את התחרות גם במידה והיתה מאכזבת בהופעתה. תשאלו את שי גבסו, זה כבר קרה לו ב"פסטיבל השירים של ישראל".
הניסיון הקבוע של ההפקה לסגל לאירוע את הזוהר והיוקרה המתבקשים ניכר גם הפעם. אך על אף כישרונות מובילים בשוק המוזיקה העכשווית שלנו שנמנו בין המתמודדים, כגון מיכל אמדורסקי, מומי לוי, זהבה בן, יוסי אזולאי, רינת גבאי ומשפחת פיק לדורותיה, וגם עם הבאתם של טאלנטים כבדים כמו הראל סקעת ומאיה בוסקילה שהרעידו מחרוזת סול עם מקהלת הגוספל של עופר פורטוגלי בחלק האומנותי, הניסיון כשל. המנחה מורן אטיאס, שכמה שקפצה והתנענעה, נותרו בלוניה המסולקנים ופניה המתוחים סטטיים כתא טלפון ציבורי. אטיאס אמנם אמורה היתה להימכר כאיזו הצלחה ישראלית מסחררת בארץ המגף, אך ניסיון המכירה רק החריף את סירחון הפרובינציאליות. למרות שהערימה ביטויים באיטלקית על כל רגע דל, היתה היא צעקנית וגסה כהומלסית שיכורה מהחלק המפחיד יותר של יפו ד'.
נכון, היו הרבה רגעים משעשעים כמו החפלה הבוכרית הסוחפת של משפחת אלייב, מיצג הביזאר הקבוע של הפיק סיסטרז ומופע האימים של רוסלאנה, הנסיכה הלוחמת, הזוכה האוקראינית מהשנה שעברה. כל אלו הזכירו יפה מאוד שאין אירוע שפורט בחוזקה על מיתר הטראש הקאמפי שלנו כמו קדם-אירוויזיון. אך בסופו של דבר, מה שעורר אצלי הקדם יותר מכל, זה געגועים עזים ל'כוכב נולד'. שום אירוע בינלאומי שיפיק ערוץ רוממה, לא יסחף אותנו כמו סמי-אוונט של פריים-טיים בערוץ השני. את כל מתגי הפטריוטיות אפעיל לקראת האירוויזיון הגדול שיתרחש בקייב בחודש מאי הקרוב, ואשכשך במימי המזרקה של כיכר רבין במידה ומימון אכן תביא את המקום הראשון. אך שנה אחרי זה, כשהיא תחלטר באיזה קדם מולדבי או מקדוני או השד יודע מה, אנחנו הרי כבר נהיה בניצנים.