השבוע אי אפשר היה לברוח מהלופ האינסופי של צילומי המטפלת שמכה את התינוק שההורים הפקידו בידיה בהנחה שהיא תטפל בו כאילו היה בנה שלה. וזה אגב באמת מה שהיא עשתה, נתנה לו את היחס שהיא נתנה לכל ילדיה.
כאילו נפלה בידיהם קלטת המתעדת את רצח ראש הממשלה לא הפסיקו להקרין אותה בכל מהדורות החדשות, תוכניות התחקיר וספיישל פספוסים בו נקבע שהמטפלת זוכה במכונית אמריקאית. מאז ומעולם, כשהורים מתלוננים על ההוצאה הגדולה שבאחזקת מטפלת קשה לנו להבין למה הם מתכוונים, הרי מדובר בתשלום של 25 שקל לשעה, אבל כשראית את הקלטות הבנת שזאת רק ההוצאה הראשונית, מה עם ניידת שידור ומערך היקפי של מצלמות ריגול?
ההורים של התאומים בני שבעת החודשים שצפו במטפלת מחליפה לבנם טיטול על הספה ואחר כך מרימה אותו ומטיחה אותו על הכריות באלימות, פרצו בצווחות אימה: "מה היא עושה? אלה ספות חדשות של רוברט. זה משי סיני, הכתמים האלה לא יורדים".
ריבוי של ילדים זה רק לחרדים
כאבא לארבעה ילדים אני מגלה מידי יום שתדמיתם של הילדים בחברה שלנו הולך ומתדרדר. ככל שאתה מביא לעולם יותר מהם, אנשים לא מצליחים להסתיר את הזעזוע. לבשורה שנכנסנו להיריון ראשון אנשים הגיבו בנחמדות ובחביבות. בהיריון השני הם הרימו גבה, ומכיוון שיש רווח יחסית קטן בין ילדינו, הם חייכו בחביבות ומלמלו לעצמם בשקט: "הנקה זה לא אמצעי מניעה, שובב קטן שלא מסוגל לגמור בחוץ".
אבל כשאתה מספר להם שאתה ואשתך מחכים לילד החמישי, הם מגיבים כאילו סיפרת להם שאתה האנס מהדרום: "אתם חולי נפש, למה אתם עושים את זה, מה אתם חרדים?", "מה אומרת על זה אשתך, חתיכת אנס סדרתי?" ו"כמה פעמים צריך להגיד לך שהנקה זה לא אמצעי מניעה".
אחרי הכל יש משהו בביקורת שאנשים מטיחים בילדים הקטנים. היצורים החביבים הללו עסוקים רוב הזמן בשתי פעולות עיקריות: ייצור הפרשות ושפיכתן על הוריהם, והרס השעון הביולוגי, מחזור השינה וחיי המין של הוריהם.
ילד בן שלושה חודשים לא מפסיק לבכות בלי סיבה נראית לעין. מומחים לתינוקות יספרו לך שהוא סובל מגזים. ואני תמיד שואל את עצמי כמה גז מייצר ילד כל כך קטן? ואולי בכלל אסור לעשן לידו כי היצור החביב יתלקח וישרוף לנו את הספות החדשות של אלברטו, כולם יודעים כמה משי סיני עשוי להתלקח. בכל פעם שבאים חברים להתארח אצלנו ורוצים לשתות קפה, הייתי אומר להם חכו שנייה אני אעיר את עידן, נצית לו את הישבן ונחמם מים. בלילה כשהוא ישן הייתי קושר אותו למיטה כדי שלא יתנתק וירחף לסטרטוספירה.
אבל כל עניין הקשירה היה מיותר לחלוטין, כיוון שילדים, וזה כלל ביולוגי, לא מסוגלים לישון בידיעה שגם האמא שלהם ישנה, ובכדי למנוע מצב כזה הם מייצרים אצלך בסלון במשך חמש שעות בלילה רעש בעוצמה של צופר של יום הזיכרון.
תינוקות, כנראה בחדר ילודים, חותמים על אמנה מיוחדת ועל כללי התנהגות קבועים שמטרתם צמצום הילודה על ידי הוצאת החשק מההורים לתינוק נוסף ומניעה של קיום יחסי מין נוספים בבית. תינוק זכר תמיד ינסה להשתין לך לפה בכל שנייה שבה הוא יהיה ערום וישכב על הגב בזווית נכונה, ואתה תפתח את הפה ותצחק כי הוא עושה פרצוף משונה, שכל מה שהוא אומר זה: "אני מנסה לכוון לך לגרון, למה אתה לא פותח אותו?".
חיי מין אצל הורים לילדים הם כמו חגי ישראל, מידי פעם מגיע בהפתעה חג ובין לבין תקופות יובש ארוכות ביותר. אנשים שבגרו מאמינים משום מה שהוריהם איבדו את המיניות שלהם והם לא קיימו יחסי מין מעבר לכמות האחים והאחיות שיש להם. ובכן הם צודקים ואשמים בעת ובעונה אחת.
כל הדברים הגרועים האלה שילדים עושים לחיינו הם אלו שמניעים את ההורים לחפש לעצמם זמן איכות במקום אחר. לכן אנשים יוצאים לעבוד, הולכים לחוגים למבוגרים ומרמים את מס הכנסה בתקווה סמויה שיתפסו ויכנסו לתשע שנים לכלא. הם רוצים זמן בלי שמישהו יצרח להם מהחדר השני "אני רוצה שוקו", בטון ובעוצמת קול שאפיינו את הקצין הראשון בטיטניק שראה את הקרחון מתקרב אל הספינה.
תדחוף את הילד וסע
הפתרון הראשון שעולה בדעתו של כל הורה לבעיה הוא דחיפת הילד שלו מהמכונית בצומת מסמיעה תוך כדי נסיעה מהירה מהמקום. זה בעייתי כיוון שהילדים בימינו קשורים כל כך טוב לכסא בטיחות שלוקח חצי שעה לשחרר אותם ובדרך כלל הם ינצלו את הרגעים הללו בשביל להקיא עליך. הרעיון השני הוא שכירת מטפלת לשעות שבהן להורים לא נוח להיות עם הילד, בוא נאמר, בין שש וחצי בבוקר ועד עשר וארבעים בלילה.
ואולם לכל דבר יש מחיר וההנחה שאישה בת 31 שהעבודה הכי טובה שמצאה בחייה היא החלפת טיטולים מלאי קקי תמורת שכר נמוך מזה שמקבל ילד בן 15 בבורגר ראנץ', תדע גם לטפל בילד או לדבר עברית היא מרחיקת לכת. הפתרון של ימי קדם היה לתת לסבתא לגדל את הנכד. ההיגיון שעומד מאחורי שיטה זאת הוא עיקרון האשמה. את הבאת אותי לעולם ולכן את אשמה בזה שיש לך נכד, טפלי בזה.
אבל סבתות בימינו מסרבות להיכנס לתפקיד שמיועד להן. במקום זה הן משאירות תמונות חושפניות שלהן באתרי היכרות באינטרנט ומגדילות חזה. משום מה הן מעדיפות את הבילויים שלהן על ערב שבו זכר חצוף ישתין להן בפה. למרות שצריך להודות שלפחות במקרה של הסבתא במשפחה שלנו הרבה פעמים זאת גם התוצאה של מפגשי האינטרנט שלה.
לכן אם הסבתות לא באות והמטפלת היא רוצחת סדרתית בפוטנציה אולי אפשר לשקול את הפתרון המטורף והפסיכי הבא: לנסות להיות עם הילדים ביחד. לשחק אתם, להקשיב לדברים שהם אומרים ולהיות האנשים החשובים בחייהם באותו רגע קסום שבו אתה לוקח מידיו העדינות של בנך את הצבת שניה לפני שהוא בודק אם השיניים של אחותו נשלפות. אם נעשה את הדבר הזה, אולי הם לא ידקרו אף אחד בלי סיבה כשיגיעו לגיל 12 כשהמטפלת תחזור להם בפלאש בק.
ואם זה לא מתאים לכם תמיד אפשר לתמוך בהצעת החוק החדשה שדורשת כי על הישבן של כל תינוק שזה עתה נולד, יקעקעו כבר בבית החולים את האזהרה הבאה: "הנקה זה לא אמצעי מניעה יעיל, חבר'ה".