ברדיו פריץ מותר להשמיע את ואגנר?

אחרי הדיבורים שהגיעו בזמן האחרון מגרמניה, על האלקטרו כקלאב-טראנס החדש, הגרמנים מתחילים לספק את הניגונים: הסט של הדי.ג'ייאית הברלינאית אלן אליאן, בעלת הלייבל ביפיטצ' קונטרול, בחודש שעבר ב-TLV, היה אחד הסטים המלודיים והמגוונים שנשמעו כאן הרבה זמן, בתערובת של אלקטרו, טכנו וטראנס. אליאן וחבריה הגרמנים, כך זה נראה, יגאלו אותנו בקרוב מהמינימליזם של המוזיקה המועדונית של השנתיים האחרונות - מטרייבל עד טק-האוס - לטובת שובן של המלודיות, מינוס הצ'יזיות (בקרוב אצל אסי קוז'אק).

עוד דוגמה טובה לאפקטיביות המחודשת של הניאו-ניאו-אלקטרו (אחרי הכל מדובר באחד הז'אנרים הכי מקומבקים בשנות התשעים) היא הדיסק החדש של דארשן אם לופז (אין קשר לדארשן של הטראנס) הגרמני, “Tales from a City Boy”, שמופץ מהחודש בארץ. דארשן, כמו רבים מיוצרי האלקטרו הנוכחיים, יכול להיחשב אחד מילדיו הרוחניים של ווסטבאם, למרות שהוא בסביבה כבר די הרבה שנים. הוא הקליט מ-1993 קטעים בלייבלים כמו סופסטישן ואם.אף.אס (בשיתוף פעולה בין השאר עם אוליבר לייב), והתפרסם בעיקר בזכות תוכנית רדיו אלקטרונית שהגיש ברדיו פריץ הגרמני.

הדיסק שלו, שיש בו 28 קטעים, כולל לא מעט קטעים בגרמנית קולחת וג'ינגלים מתוך התוכנית ההיא, למקרה שמישהו פספס אותה. לפעמים זה נשמע כמו גירסת הטכנו של דידי הררי, מה שדי מנג'ס, אבל הטרקים שמפוזרים בין הקטעים מהרדיו שווים הכל: מאלקטרו מלודי וטכנו ועד נעימות אמביינטיות, רובן סוכרייתיות. ההשפעות המגוונות (קראפטוורק, ניו ווייב, סינת-פופ, טראנס, טכנו) מבטיחות שהאחידות היחידה במוזיקה היא של עניין ולא של היתקעות על ז'אנר מסוים. עשרים ומשהו שנה אחרי קראפטוורק ממשיך האלקטרו הגרמני לספק חזיונות רומנטיים על רובוטריקים, רק שהיום הרובוטים מעדיפים זריחות.