כזאת אסופה של הבטחות ברשימת הקרדיטים לא נצפתה זמן רב במגרש המשחקים החלוד של סרטי האימה ההוליוודים. ווס קרייבן וקווין וויליאמסון, ה-power couple של הז'אנר המדמם יחד עם כריסטינה ריצ'י, מלכת האינדי הקודרת, חוברים לעשות סרט אימה חדש בינינו, לא היה לזה סיכוי מהרגע הראשון. השניים שקימבקו לתודעה בחן כה רב את סרטי הסלשר עם "צעקה" המצליח והמוצלח משגרים כעת אל מסכי הקולנוע את "הקללה" זה נשמע דומה אבל גם בטי רוקאווי מתחיל כמו בטי בופ ונגמר אחרת לגמרי.
ההשוואה ל"צעקה" מתבקשת, כמעט מחוייבת המציאות. הרעננות שהביאו אז קרייבן וויליאמסון אל המסך היתה משמחת, אינטילגנטית ואף הצליחה לחלץ נשימות קטועות של חרדה בזמן הצפייה. צילי וגילי מרחוב אלם השכילו לשלב בסרטיהם מודעות לחוקי הז'אנר, אירוניה עבה והרבה מאוד חוש הומור סקסי. מז'אנר שאיבד עצמו לדעת והחל מסתובב בחלוק מהוה בחלקים הנידחים של ספריות הווידאו, עם שחקנים מהשורה ה-85 ותסריטים מופרכים הפכו סרטי האימה לאקססורי לוהט לצעירים, וכל זאת במחי סרט אחד פורץ דרך במושגי התחום. במשך כמה שנים הפכו סרטי הרוצחים הסדרתיים לטרנד שמילא את עולמינו בכמויות דם מלאכותי שהיו מביאות ערפד מלאכותי לשיבה טובה. אך טרנדים, דרכם להגיע להסתיים ובדרך כלל הרבה אחרי שהגיעו לכדי מיצוי.
כוכבית ארבעים ושתיים
וכך בטיימינג בעייתי שכזה, החליטו ווס קרייבן וקווין וויליאמסון לנפק לעולם סרט אימה תיכוניסטי נוסף וכשלו עד מאוד. "הקללה" הוא סרט רע. הוא לא מפחיד, הוא נטול אירוניה והוא מחוסר סקס אפיל. זאת למרות הקאסט הפוטוגני כמיטב המסורת הוויליאמסונית. הסרט מנסה לעשות למיתוס איש הזאב מה ש"השיר שלנו" עשתה לחנה לסלאו. התוצאה? הומאז' מקרטע ל"זאב צעיר" פוגש את "שולחן לחמישה" על סט של סרט הוליוודי. במרכז הסרט, אח ואחות יתומים מאב ואם שבליל ירח מלא מוצאים עצמם מותקפים על ידי יצור מסתורי שמכניס את הוליווד להתקף חרדה. עם כל יום שעובר מגלים האחים, שהלילה ההוא עדיין נותן בהם אותות מוחשיים למדי.
בשלב די מתקדם של ההפקה הבינו קרייבן וויליאמסון ככל הנראה שיש בידהם זבלון מהסוג הנחות שלא ראוי לו לשאת את שמותיהם ולכן הקפיאו את הצילומים על מנת לעשות רוויזיות בתסריט. לאחר ששינו חלקים ניכרים ממנו, נותר מסמך קולנועי מחורר ותלוש שאין לו ולא כלום עם שנינות, לא כל שכן עם מתח. מי שיתאמץ, יכול למצוא נסיון חלוש להטיח ביקורת בזיוף והמלאכותיות של תושבי הוליווד על ערכי הפלסטיק שלהם. אבל התסריט חיוור ולא אפקטיבי.
הכוכבית היחידה העומדת לזכותו של הסרט הוא הליהוק (להוציא תקרית כריסטינה ריצ'י כמובן). וויליאמסון, האיש שהביא לעולם את דוסון קריק וקייטי הולמס, הישג שאין להקל בו ראש, השכיל שוב ללהק לסרטו כוכבי טלוויזיה זניחים אך חתיכים. כך תוכלו למצוא את הבחור המצודד שגילם את ג'ס ב"בנות גילמור", את ג'ושוע ג'קסון הוא פייסי ל"דוסון קריק" ואחרים. תענוג לכוסיות כורסא. כריסטינה ריצ'י לעומת זאת לא מביאה איתה ולא כלום מהפרסונה שהיא מתיימרת לשאת איתה בשנים האחרונות. ריצ'י שנהנית מתו תקן של איכות, רחוקה מלהיות הצעירה המוכשרת והבררנית שהיתה בתחילת דרכה. לאחרונה נראה כי היא מתמקצעת בהופעות משונות בסרטים רעים. נראה שכל תפקידה ב"קללה" הסתכם במחווה (מוצלחת יש לציין) למקורותיה ב"משפחת אדמס". ככל שמתקדם הסרט, הופכת ריצ'י לגרסת שנות האלפיים של מורטישה אבל בשביל זה, די היה בהופעת אורח.