דניאל חביף-כהן

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

אח שלי הוא מוזיקאי ודי-ג'יי, אספן מטורף של מוזיקה. הוא מילא לי את האיי-טיונס במוזיקה שהוא יודע שאני אוהב, כי הוא מכיר אותי כבר 27 שנים. אז אני פשוט נותן למוזיקה לרוץ, כבר הפסקתי להתעסק בשמות. הוא שם לי פסי קול של סרטים, הרבה היפ הופ, מוזיקה טרופית ודראם אנ' בייס.
כשאני עובד, בחירת המוזיקה שלי משתנה לפי תקופות. אתה הדי ג'יי בין המוזיקה לעבודות. כך נוצר קשר בין הדברים. אפשר לומר שהעבודות הן בעצם הקהל, ואם המוזיקה ברקע לא מתאימה להן ולקצב שלהן, אז צריך למצוא את הדבר הנכון. כשעבדתי על התערוכה הזו שמעתי הרבה את מאנו צ'או. הוא שר על חיי מהגרים, אני יודע שזו קלישאה. בעבודה בסטודיו, אני מרגיש כל הזמן שאני תקוע בקלישאות, אז אני לא נותן לאף אחד להיכנס. תפקיד הצייר לפי הגדרתו קשה לי, אולי כי אני רומנטי מדי לסטייל של היום. לעומת זאת, שמעתי הרבה גם את "Sigue sigue spudnik", הרכב מעולה של אלקטרו פאנק מהאייטיז. חובה לשמוע.

מה היה הסרט האחרון שראית?

"הטייס". מאוד אהבתי את הסרט כי הזדהיתי עם הגיבור. היכולת והכישרון שלו קשורים באופן ישיר לבעייתיות ולחולשות שלו. מצד אחד, הוא אובססיבי וזה גורם לו לפרנויה. מצד שני, האובססיביות שלו מאפשרת לו להתעסק בדברים בצורה שבה אף אדם נורמלי לא יכול. אני אוהב לראות את הדרך שבה כישרונו של אדם חשוף. פגשתי פעם את דמייאן הרסט במקסיקו וגיליתי שגם במקרה שלו, אנשים מוכשרים לא מפחדים להראות את הכישרונות והחולשות שלהם, פשוט כי הם לא יכולים להחביא אותם. אני מזדהה עם החשיפה הזו, ולא מזדהה עם אנשים מצליחים שנמצאים תמיד בשליטה טוטאלית על ההתנהגות והמילים שלהם. אדם מוכשר לא יכול שלא לחשוף את הכישרון והחולשות שלו, הכל יוצא בלי שליטה וזה כל הקטע. אין תוכנית מוגדרת ליצירתיות או אימפולסיביות. חוסר השליטה והחשיפה חשובים לי.

מה היתה התערוכה האחרונה שראית?

"Real flowers, real gifts", של שי צורים בגלריה זומר. אהבתי מאוד את סדרת הרישומים שלו, יש משהו ייחודי ומורבידי ברישומים חשופים על הקיר, שמוצגים ללא מסגרות. אני חייב להגיד שאהבתי יותר את היצירה של שי בתקופה שבה הוא לא שם זין על הממסד, על המורים שלנו בבצלאל ועל מערכת הביקורת, בניגוד לסטודנטים אחרים שהשקיעו הרבה כסף והתעסקו בכוח. אני מבין שעכשיו לא משחקים במגרש רק סטודנטים ומורים. זו בעיה שיש לכולנו. צריך הרבה סבלנות כדי ללמוד איך למקד את האנרגיות במקום הנכון ולהשקיע בדברים הנכונים. בסופו של דבר, האיזון בין האנרגיות בכל תחומי החיים הוא הדבר הכי חשוב. זו הפוליטיקה של הממשות, והפוליטיקה הראשונה שצריך להתמודד איתה.

למי היית מכניס מכות?

לבוש, כי הוא טמבל מהסוג המעצבן, שתמיד בא להרביץ להם.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

למה צריך לבחור? אני רוצה להזמין את כל מי שיושב על הבר, אני רוצה לעמוד ולהגיד- next one is on me.

עם מי היית רוצה לעבוד?

עם אריאל שלזינגר. חשבנו על פרויקט שהיה אמור לחבר בין שתי התערוכות האחרונות שלנו, אבל הוא לא יצא לפועל. אנחנו עובדים על פרויקט משותף כבר הרבה שנים. יש לנו אמבה רעיונית שעוד לא הגיעה לכדי מימוש, כי היא כל הזמן משתנה. יש לי גם כמה רעיונות שמתחממים בתנור עם בויאן, צייר מעולה שמציג בגלריה זומר. יש בינינו הרבה חיבורים שהייתי רוצה לתרגם לפרויקט משותף.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

המשפחה שלי, שחיה במקסיקו, וזה כולל גם את האחייניות שלי; תאומות בנות שנתיים ואחותן הגדולה, בת ארבע.

www.suaverecords.com - לייבל של חברים שלי במקסיקו. לייבל אקלקטי ומאוד מעניין שנע תמיד בין כוחות מודרניים וטכנולוגיים למשהו מקסיקני מסורתי.

www.bordermates.org - קבוצת אמנים אמריקאים ומקסיקנים שעושים פרויקטים מגניבים, כל פעם במקום אחר.

http://www.mayarecords.com - לאנשים שמתעניינים בטראנס, זהו לייבל הטראנס המקסיקני.

דניאל חביף-כהן נע על הקו שבין מקסיקו, בה משפחתו מתגוררת, לבין ישראל; היצירות שלו גדושות באזכורים לתרבות שונה וססגונית, לעולם רחוק. עבורו, היצירה היא מגרש משחקים שמחבר את כל העולמות השונים שהוא חי בהם למשטח אחד. הוא מחפש בכל יצירה צידוקים, נימוקים וסיבות שיאפשרו לו לשחק עם הצורה והחומר. הציור הוא המקום שבו התימטיות והחומריות של האובייקטים מתחברים לכדי מגרש משחקים אחד, צבעוני, גדוש ומזמין.

חביף-כהן מותיר את השאלות פתוחות לצופים. המבט של הצופים על העבודות מאפשר להם להשלים את הזיהוי ולפתור את השאלות כרצונם. לדבריו, הצופה עושה את הג'סטה האחרונה של התערוכה ברגע הפיתרון, ממש כמו האוויר שממלא את הבלונים הפזורים באוהל הרוטט בתערוכתו האחרונה "5 4 3 2 1" אשר בגלריה "טל אסתר" בתל אביב.