היהלום הקולנועי הקרוי "פרנקי היקר" יכול לתפקד כתרגיל לשחרור סתימות בשק הדמעות. עלילה קטנה וריאליסטית, אווירת קור ובדידות, חיים מורכבים והרגעים הקטנים והיפים שלהם, כל אלה מוגשים לצופה על מצע חורפי עם ממחטה קטנה בצד. מי שמייק לי טרם הצליח להוציא לו את המיץ מוזמן להגיע למשאבת רגש מהדור החדש.
הסיפור הוא על פרנקי (ג'ק מקלהון), ילד חירש וחסר אבא שחי עם אימו ליזי (אמילי מורטימר) וסבתו. במסלול הבריחה מאביו האלים של פרנקי עוברת המשפחה לעיר חדשה. כדי להגן עליו, ליזי מספרת לפרנקי שאבא שלו מלח גיבור על ספינה, ומעודדת אותו לכתוב לאביו מכתבים. את התשובות שהוא מקבל בדואר, היא כותבת לו בעצמה. השקר הקטן שלה מצליח לשמור עליה ועל בנה מהאמת, עד שיום אחד מגיעה אל נמל העיר ספינה הנושאת את שם ספינת האב, ופרנקי מצפה שאביו מולידו ירד ממנה ויגיע סוף סוף לבקר אותו. ליזי, בניסיון אחרון לשמור על הבדייה, שוכרת את שירותיו של גבר זר (ג'רארד באטלר) שישחק את תפקיד אביו המלח של פרנקי, והחומות שהקימה סביב משפחתה הקטנה מתחילות להיסדק.
האחראית למפגן התבונה והרגישות היא שונה אוארבך, שביימה וגם צילמה. זהו סרטה הראשון באורך מלא, אבל הבטחון העצמי שלה הספיק בכדי לנוע בקצב איטי, להשתהות עם הדמויות וללכת על סגנון פשוט ויפה. הסגריריות של הצילום, הים החורפי, הבגדים הארוכים, כולם מצטברים לסרט אנושי ומרגש על החיים כפי שהם מרירים אבל אופטימיים.
אני, פרנקי נף
למינימליזם יש אחיזה בכל רובד אפשרי בסרט הצילום, הבימוי, עיצוב הפסקול והמשחק, כולם קטנים, כמעט בלתי מורגשים. אוארבך שמרה על ריאליזם מאופק, על צבעים פושרים ועל גווני אור עדינים. פלטת הצבעים שלה נעה בין גוון חורפי אחד למשנהו, בלי דרמות ובלי צעקות קולניות. המשנה האוניברסלית של עמי הצפון תומצתה לפני כמה שנים ל"שקט הוא הרועש החדש" (הסלוגן באדיבות להקת קינגס אוף קונביניינס), ושונה אוארבך היא עוד אחת שהצליחה להפנים.
הליהוק המשובח של "פרנקי היקר" כולל את אמילי מורטימר השברירית והמהפנטת ("הזר", "צעירים יפים ומבריקים"). התפקיד שלה הוא עצירות ואיפוק רגשי אחד גדול, כזה שמשאיר את מלאכת הבכי והרחמים לצופים. רגעי החסד של הדמות שלה כה מעטים עד שרוב הזמן בא לשלוף אותה מהמסך ולקנח איתה את האף בצוותא. השני במסדר הוא ג'ק מקלהון, הילד הכי בוגר בתעשייה. המשחק שלו קטן ופונקציונלי, לפעמים נדמה שאדם שבע שנים ומרורים מסתתר מאחורי החזות הילדותית.
לפני ההקרנה, אמרו לי ש"פרנקי היקר" הוא סרט בנות. כלוחמת צינית למודת סרטים ומניפולציות התיישבתי בצד והתכוננתי להגיש ממחטות לרכות הלבב שימלאו את האולם ביבבותיהן. לו רק ידעתי שחצי שעה אחר כך ארצה לטמון את ראשי בחיקה החמים של מטפחת משומשת. "פרנקי היקר" לא נושא בשורה גדולה. מדובר בסרט שהקלישאות "פנינה קולנועית" או "סרט קטן וחורפי" נכתבו עבורו, ויצרני טישו שותפים במימונו. ובכל זאת, בים הסרטים הגודשים את העולם, מדובר ביצירה שבהחלט שווה לשים עליה עין, ואולי אפילו דמעה.