וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עודף ממסטיק

18.3.2005 / 9:17

איל פרידמן לא מבין את המהומה סביב 50 סנט, שגם באלבום החדש הוא לא יותר מחייל הצעצוע של אמינם

תזהרו שלא לאהוב את "The Massacre", האלבום החדש של 50 סנט. הוא יירה בכם. אמינם וד"ר דרה, המפיקים האחראיים על מיזם 50 סנט, באמת שיחקו אותה. מבלי להתאמץ להבריק בראפ משלהם, הם אימצו לחיקם הנעים והעשיר ראפר שעבר הרבה בחיים, אין מה לומר, כולו צלקות, שרירים ושערוריות. אם אלבומו הקודם, "Get Rich Or Die Tryin", הציג גנגסטה-קלאבר ("In Da Club") ורומנטיקן בחצי שקל ("21 Questions"), הרי שהאלבום החדש מורכב כמעט כולו מגנגסטה-ראפ טהור – אקדחים, אלימות, איומים, בום, בום!

כוחו של הראפ נעוץ בכך שה"איך" נוטה לעלות על ה"מה". זו הסיבה, שלמרות האלימות בשיריהם, סייפרס היל היא אחת הלהקות האהובות עלי. הם פשוט עושים את זה מצחיק ומגניב. סנופ דוג הוא האיש הכי קול בעולם גם כשהוא יורה, ולמרות יחסי האמביוולנטי לדי.אמ.אקס, אי אפשר להתכחש לכריזמה ההיסטרית והמאיימת של האיש. בקיצור, לא כל אחד יכול להיות טוני סופראנו, אבל כשזה עובד, אי אפשר שלא למות עליו. אז במקרה של פיפטי, טונה פרובוקציות מחוץ לשירים, טונה ברוטאליות במילים, וזה עדיין לא מאיים אפילו קצת. כבר באלבומו הקודם נשמע שפיפטי עומד להירדם בכל רגע על הביט, ולמרות כל הסאונדים של היריות וההפקות המשובחות באלבום החדש, נדמה שהוא עדיין לא ממש התעורר.

שבועות ספורים לפני שחרור "הטבח" יצא תקליטו (המוצלח למדי) של הראפר The Game, חברו של פיפטי להרכב G Unit. גם הוא בן טיפוחים של אמינם ודרה, ושני הלהיטים ההיסטריים מהאלבום הסופר נמכר שלו הם דואטים עם פיפטי. אז בין יציאת שני האלבומים צץ לו במקריות מופלאה סכסוך בין השניים, ותקשורת הפופ, איך לא, מתעסקת בהם מבוקר עד לילה. מה שעצוב הוא שבמקרה של הראפ המשעמם של פיפטי, אפילו העלק-סקנדל הזה לא מספיק מעניין כדי להציל אותו. אבל בשביל למכור, זה עובד בריבוע. ותסבירו לי את זה – בקיץ 2003 היה לפיפטי שלאגר עם לי'ל קים בשם "מג'יק סטיק". הסינגל החדש שלו, "קנדי שופ", מבוסס על בדיוק אותו לחן בפזמון. זה אפילו לא סימפול, זה סתם אותו ראפר. השיר הזה הוא המקום הראשון במצעד הסינגלים האמריקאי. הם באמת לא שמים לב? כנראה שמה שמודרן טוקינג הבינו בשנות השמונים, עובד גם בשביל ראפר "הארדקור" כמו פיפטי.

בכל מקרה, כבוד לד"ר דרה ואמינם - איזו עבודת סאונד, איזה בית ספר להפקות היפ הופ, איזה ראפר לא היה הורג בשביל לדפוק את משנתו על הביטים הכל-כך טובים של "הטבח"? וכאילו כדי להעצים את הדאחקה, אמינם שיר בשם "חייל הצעצוע שלי", כשהסאבטקסט ברור- פיפטי הוא הצעצוע של אמינם, הוא משרת את צרכיו ועושה את דברו. אבל כל ההצלחה המסחררת הזאת ואשפות הביזנס, שמציבה טיפוס אפור כמו פיפטי בעמדת כח של בריטני ספירז, לא מעידה באלבום הריקני והמחושב הזה על קיומה של נשמה. אז באמת , כבוד.

50 סנט, "The Massacre" (הליקון)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully