שוקולד פרה

לפני שנה ומשהו, בטקס מלכותי רב רושם בניצנים, הוכתרה נינט למלכה של כוכב נולד. מהיום הראשון היא זכתה למחמאות גורפות מקיר לקיר. ילדים העריצו אותה, פשוטי העם חיבבו את החיוך המקסים שלה ושמאלנים אמרו שהם אוהבים אותה כי היא מרוקאית אותנטית שאומרת בעזרת השם, לא מדברת על קיפוח ויוצרת תחושה שלא יהיה אכפת לה לשיר את שיר השלום בעצרת של רבין.

אבל מהיום הראשון היתה בעיה אחת עם נינט, בעיה שקשורה למראה החיצוני שלה. למרות יופיה הרב, ולמרות עיניה החתוליות, נינט החזיקה בגוף שאפשר היה לדמיין כיצד מקיימים יחסי מין אתו. כשהסתכלת בה לא הרגשת שמדובר בבחורה שאם תחבק אותה חזק מדי היא תתפרק לך בידיים ועצם חדה תחדור לך לאגן ותגרום לך לנקב בכליה. להבדיל מהדוגמניות שמפרסמות שוקולד ששווה 5600 קלוריות לחפיסה וברור שבכל הגוף שלהן אין יותר מ-3000 קלוריות, נינט היתה אישה אמיתית. קודם כל, באופן מפתיע למי שמופיע בטלוויזיה והוא לא רפי גינת, היו לה שדיים. אמיתיים. לא כאלו שעשויים מחומר מבודד שמאפשר לבחורה שקנתה אותן לגעת בחשמל יחפה עם רגלים רטובות בלי דאגה.

בנוסף היה לה איבר, שמרבית הנשים היו שמחות לכרות מגופן. הכוונה כמובן לישבן. אותו איבר חשוב שיושבים עליו, ואם יש לך מזל והבחורה מספיק שיכורה אפשר גם להצליף בו או להשעין את הפרצוף עליו ולרצות למות מאושר. בעולם שבו מרבית הדוגמניות כל כך רזות שיש תחושה ששלחו אותן מניו יורק לארץ בפקס, נינט היתה אישה יפה ייחודית: היה לה נפח תלת מימדי. היא היתה האישה הראשונה בטלוויזיה שלנו שנראתה מצוין ולא רק הצטלמה מצוין.

בערב בו זכתה בתואר שלה ישב כל עם ישראל בסלון ואמר: "חכו תראו עוד מעט יועצי האופנה יהרגו אותה". היא תעשה דיאטה, היא תוריד במשקל. כמו שרית חדד, שהפכה מכבשה מתולתלת ועגלגלה לבחורה מזת רעב עם לחיים שקועות בסטייל של אלי אוחנה ושיער שעובר בכל בוקר גיהוץ מיוחד, כך גם נינט. עצמות החזה שלה יחשפו, ובימים עם רוח מזרחית במהירות שמעבר לשני קשר, הרופא לא ירשה לה לצאת מהבית. אבל נינט לא אכזבה. במשך שנה וחצי היא התעקשה לאכול תפריט שלא נבנה מחומרי הגלם של פינת החי של הארנבים בקיבוץ מצובה.

אלא שאז, באופן מפתיע, נינט נשברה. בכל העיתונים דווח שהיא השילה מעצמה קילוגרמים במשקל של שירי מימון, ואת ישבנה השמאלי. נינט עצמה הגיבה לעניין הדיאטה ואמרה: "חשוב לי להגיד שאני לא בעד רזון. הרבה יותר כיף שיש במה לתפוס. פשוט טוב לי יותר לסגור את הג'ינס בלי להזיע". ובכן אם ננתח את התגובה של נינט לעומק, הבעיה שלה כפי שהיתה מגדירה אותה ג. יפית היא לא השמנת יתר, אלא זה שהיא מכבסת ג'ינסים בהרתחה ולא משתמשת במרכך שכולל בושם טבעי של חברת סוד, אוליביה שלי!

אנחנו חיים בעידן שבו כולם סובלים מהפרעת אכילה כזאת או אחרת. ממרום 33 שנותיי אינני זוכר שפגשתי בחורה אחת שהיתה מרוצה ממשקל הגוף שלה. נשים שצופות בשידורים של אסונות רעב באפריקה אוהבות להגיד לעצמן: "אולי זה נורא, אולי זה עצוב, אבל לפחות הן נראות טוב ואין להן טליה". וזה לא שגברים נמצאים במצב יותר טוב - אין זכר שלא חש ייסורי אשמה איומים על כך שהוא חוטא את החטא הבלתי נסבל והנורא ואוכל ארוחת צהרים.

יהיו כאלה שיטענו שמדובר בהבנה שהשמנת יתר מביאה אתה שורה ארוכה של מחלות כמו התקפי לב, שטף דם במוח והיתקעויות חוזרות ונשנות במעליות. אבל האמת היא שהעניין הבריאותי הוא כמובן קשקוש שאין לו שום אחיזה במציאות. בואו נבהיר כמה עניינים בסיסיים:

1. להיות שמן עשוי להציל את חייך. אולי אם תהיה שמן תשתתף יום אחד בהתרסקות מטוס. השומן שלך יגן עליך מפני הקור בהרי האנדים, ובשעה שחבריך יתחילו לאכול את אצבעות רגליהם, אתה תוריד להנאתך במשקל ואחרי שלושים יום בקרח, כשיחלצו אותך רזה ועובר מסך בצורה מושלמת, תוכל לחייך למצלמה ולהגיד: מי אכל יותר מידי עוגיות חמאה מי?

2. ריצה מזיקה לבריאות ממש כמו סיגריות. אם היתה לכם בעיה במכונית האם הייתם מנסים לתקן אותה על ידי נסיעה מהירה בכביש בעליה במשך ארבעים דקות בכל יום? ברור שלא. דברים שמשתמשים בהם מתקלקלים. וזה נכון גם לגבי הלב שלכם. אתם רוצים להיות בריאים? תנוחו כמה שיותר, תעלו במשקל ואז כמסקנה של סעיף אחד ושניים, תטוסו חופשי בחברות תעופה אוקראיניות.

3. אכילת ירקות מכל סוג מזיקה לבריאות. פרות אוכלות אך ורק עשב. מה התוצאה של התפריט של הפרות? הן שמנות, וכל החלקים הפנימיים שלהם מלאים כולסטרול ושומן שמזיק לבריאות. אם הן אכלו רק עשב, מאיפה אתם חושבים שהשומן הזה הגיע לשם?

בעבר לא היתה שאלה מהי דרך החיים הטובה ביותר. אנשים אכלו כל מה שהם יכלו למצוא ולא עצרו לחשוב על כך. אף אחד לא שמר את השומן והעצמות לכלב. להיפך, הם היו אוכלים את הכלב ושומרים את השומן והעצמות לעצמם. בתקופת ימי הביניים נשים שמנות עם שיניים רקובות היו מודל היופי המקובל. אף אישה לא חשבה בימים ההם להגיד לאציל שהזמין אותה לארוחת מלכים: "לא בא לי קינוח, אני מפוצצת. תזמין אתה קינוח, ואני אטעם ממך".

שמנים הפכו להיות לחולי הצרעת של החברה שלנו. הם מסתובבים ברחוב ואנשים מביטים עליהם בכעס: למה הם עושים את זה לעצמם. למה הם אוכלים בכל פעם שהם מרגישים תחושת רעב החצופים! אמא שלי השמינה בערוב ימיה לממדים מטורפים. פעם הלכתי איתה לקניות בקניון בכפר סבא. כשהתיישבנו לנוח עשרה ילדים קטנים החלו לקפוץ עליה. הם היו בטוחים שהיא אחד המזרונים המתנפחים שיש בכל קניון בארץ. "תראה איזה חוצפנים" היא אמרה לי. "את צודקת", עניתי, "תורידו נעליים ותביאו עשרה שקלים כל אחד".

ובכן מהי האמת? איזה משקל גוף צריך להיות לנו בשביל שנהיה מרוצים? התשובה שלי פשוטה: עדיף להפוך את השאלה על ראשה. להחליט שאתה מרוצה ממשקל הגוף שאלוהים נתן לך. כי אם יש דבר שיותר קשה מלשנות את הדימוי העצמי שלנו, זה להפסיק לאכול ערגליות שמישהו הניח לפניך על השולחן. רזה מדי זה חולה, בדיוק כמו ששמן מדי זה חולה. אבל עם כל אחד מאתנו יאהב את המחלה הפרטית שלו, העולם יהיה מקום מאושר יותר, ואולי נינט שלנו תחזור להיות מה שתמיד אהבנו, הסופגניה הארוטית ששרה הכי יפה בניצנים.