ארבעה ילדים ננטשו בדירה והתקיימו בה לבדם במשך שישה חודשים עד שמישהו טרח להבחין במצוקתם. זה קרה בטוקיו, 1988. הסיבה לגילוי הייתה טראגית ובלתי הפיכה, הילדה הצעירה מתה, וגרמה לחשיפת הפרשה כולה. עשור וחצי מאוחר יותר, מעלה קורה-אדה הירוקאזו על מסך הקולנוע את "איש אינו יודע", עלילה בדיונית המתארת את קורות הילדים מרגע שנטשו אותם ועד לסוף המר.
שופטי הפסטיבלים בעולם, אגב, הצביעו בעד הירוקאזו בידיים, ברגליים ובאף, והצמידו ל"איש אינו יודע" רשימת פרסים בלתי נגמרת. אפילו טרנטינו טרח לשלוח ממרום מעמדו כשופט בקאן 2004 מסר נלהב. שנה אחר כך (2005), מגיע הסרט המדובר לפרברים הישראליים, ומוקרן (באזור המרכז) במוזיאון תל אביב. לסרט שמוקרן אצלנו בלוקיישן הנ"ל יש בדרך כלל סקס אפיל של סדר פסח במשפחה מסוכסכת, אבל מי שרוצה להתרשם מקולנוע איכותי בעל אמירה נוקבת (גם אם מעט ארוכה), ללא נערים נוטפי אקנה שיצעקו "קיאנו קיאנו" וידממו עליכם קוקה קולה, מוזמן להגיע.
הירוקאזו החל את דרכו כבמאי סרטים תיעודיים, אבל חיש מהר פנה אל הקולנוע העלילתי וניפק לעולם סדרת סרטים שלא הפסיקו להפנות אליו זרם שבחים, פרסים ושאר מרוממי נפש. "מאבורוסי", סרטו הראשון, מתאר בחורה שמתמודדת עם מוות פתאומי של בן זוגה. "החיים שאחרי" מספר על קבוצת אנשים בעולם הבא שעוזרים למתים טריים לבחור זיכרון אחד שאותו יוכלו לקחת איתם אל חיי הנצח. "מרחק" נוגע במפגש מתוח בין קרובי משפחתם של אנשי כת שהתאבדו.
שכחו אותם בבית
"איש אינו יודע" כתוב, מצולם ומבוים בפשטות, אבל הוא לא סרט נוח לצפייה. הירוקאזו התעכב באופן אובססיבי כמעט על פרטים תפלים בחיי היום יום של ארבעת הילדים. תוך סירוב מוחלט לשתף פעולה עם קלישאות, אוסף הבמאי את רגעי האור, האושר והקרבה בין הילדים, ומנציח חיי משפחה ללא הורים וכריעה איטית ומתמשכת תחת נטל העוני.
הבשורה הגדולה, מלבד הטיפול המינימליסטי והמדויק בתסריט, הוא משחקם המאלף של הילדים. הירוקאזו בחר ארבעה מיני טיפוסים, ונתן להם למלא את המסך בטבעיות הילדותית שלהם. הילד-שחקן המגלם את דמות האח הגדול אקירה מוסיף לסלט זוג עיניים עמוקות ושחורות עם מבט משסף, כזה שיכול לרדוף את הנשמה ימים רבים (ראו ערך הילד ב"מצ'וקה" הצ'יליאני).
הביקורת המרומזת על החברה נוכחת לכל אורך הסרט, אבל באה לידי ביטויה העז ביותר רק בסוף, ודווקא באופן שהבמאי (אולי) לא התכוון אליו כלל. כשהכתוביות המציגות את השחקנים עולות, מופיע שמה של מי שמגלמת את האימא הנוטשת (כוכבת פופ יפנית בשם יו) - "You". הפירוש האנגלי-מערבי של שם הכוכבת יכול להפוך, בעיני מי שמחפש אשמים, לכתב אישום. אם האם חסרת האחריות היא You, כלומר "אתם", הירוקאזו מאשים את תושבי טוקיו, את היפנים, ואולי את אזרחי העולם כולו בעיוורון, אוזלת יד, חוסר אכפתיות וילדותיות. האם סיפור הנורא הזה יכול היה להתרחש בתל אביב? "איש אינו יודע" לוקח את השאלה ומורח אותה לציבור בפרצוף - הסיפור הזה, הוא טוען, מתרחש ממש עכשיו מתחת לאפנו.
אורכו של "איש אינו יודע" הוא 142 דקות, הרבה מעבר לדרוש כדי להעביר את המסר. אבל בסופו של דבר, התוצאה שווה את ההשקעה. הניחו את ישבנכם באולם הכי אליטיסטי בעיר - לישבן יהיה נוח, לתודעה קצת פחות.