אתה פייגלע או שאתה סתם לא אוהב כוסברה?

טרנד הפלצות של השתלטות תוכניות הבישול על הפריים טיים הוא תוצר ישיר של מה שנהוג לכנות "המצב". בימים בהם מסיבה פיצוץ אינו עוד סלוגן יחצני שחוק, אלא כותרת ראשית בעיתוני הערב, בימים בהם פרס עוקף את שרון מימין, אין להתפלא ש"הציבור" (ההוא מ"המצב") דורש אוכל. אם לא על השולחן, לפחות על מסך הטלוויזיה. אם אי אפשר לצאת ל"קרן", לפחות אפשר לצפות בחיים כהן, אם אי אפשר לתפוס איזו שקית ניילון ולהתחרע על שוק - כל שוק שהוא - בגלל סכנת הפיגועים, לפחות אפשר להתנחם בגיל חובב.

גיל חובב הוא גיבור התרבות הפחות צפוי מאז ימי אייל פלד. לשניהם כריזמה של חסה צוננת, נוכחות פיזית של דלורית ובצל ירוק - בהתאמה - ואבות בעלי, איך נאמר זאת, מהלכים בתקשורת העברית לדורותיה. אבל בעוד אבא פלד הוא המנכ"ל הכל יכול, שגם סידר לבן את הג'וב הנחשק - וגזר קופון, אין מה לומר - הרי אבא משה חובב ז"ל היה לא אחר מאשר "הקול של המדינה". מישהו פעם שאל עצמו מה עושים היום הילדים של מלאכי חזקיה? מה הולך עם הצאצאים של צבי סלטון? יש להם סידור ברשות השידור?

גיל חובב הוא אנטי תיזה מוחלטת לאימאג' המשפחתי. החננה עם הלוק היאפי המבוהל מעצמו, רחוק מרחק שוק התקווה מהשוק בשטוקהולם מגזע הנפילים של "והרי החדשות מפי משה חובב" (ודודה ראומה אלדר!). במקום לקבל איזה ירושלמי חסון כארז, איתן כביצוריה של העיר העתיקה, פשטני כפול מצרי ומבולבל כמעורב ירושלמי, מגישה לנו הרשות השנייה את הפרשנות שלה לילד שכל אמא יהודיה היתה מתה שיתחתן עם הבת שלה שיודעת לבשל רק ביצה עין. גם בנושא זה אנו צופים בעיות.

חובב מ"עושים שוק עם גיל חובב" הוא הטבח הממושקף, הקירח, השדוף, המיוסר, בעל הקול הצפצפני משהו ואצבעות קשת הוויולה האולטימטיבי. אין לו תעתיקים - גם לא ברשתות השידור הזרות. הוא האורגינל הבלתי ניתן לשחזור, מהטעם הפשוט שאין הסתברות, ולו הקלושה ביותר, שיקום תחתיו, בנסיבות ובנתונים שפורטו, תאום. האמת היא שיש משהו מגוחך עד נוגע ללב באופן בו הוא מנסה להסתחבק עם שחקני השש-בש בשווקים, ליד דוכני הסמבוסק והבורקס הטורקי. כאילו שאם לא היה מאחוריו צוות צילום, לא היו מפוצצים אותו במכות. כי הרי די ברור שגם הם מבינים בכמה מאמץ עולה לחובב אווירת הסחבקייה ומה הוא באמת חושב עליהם כשהוא חוזר הביתה מהצילומים.

חובב נהיה סלבריטאי בזכות. הוא לא הולך למסיבות, הוא לא מופיע במדורי הרכילות, וגם כתבות הפרופיל עליו ריקות מסנסציות. הוא בסך הכל חובב האוכל הביתי המושבע, שלא מנסה לשחק אותה אמן אספרגוס. בעולם הבבל"ת העברי, בו האימאג' הוא המצאה של הדימוי עצמו, חובב אינו צריך להיות חלק מסטריאוטיפ כדי להיות אותנטי. כל שעליו לעשות הוא לשים את העיגולים על העיניים, לשים קצת כוסברה וצנוברים בסלסלה, ולרחף בצעדיו המיוסרים בין הדוכנים. בבית, ליד התנור, כשניחוח הריחן עולה ובוקע מבעד למסך הטלוויזיה ועד לנחיריים, גיל חובב מסתבר להיות בסך הכל התשובה הישראלית ל"נקמת היורמים" של ביל גייטס ואצולת ההיי-טק, לכל מי שחשב שגברים לבנים אינם יודעים לקפוץ, להכין ממליגה או ליהנות ממאה גרם גרעיני אבטיח מיובשים במלח.