כשהיונים בוכות

זה לא ש"אז היה אז" הוא דיסק רע. למעשה הוא נחמד מאוד. יש בו גרוב טוב, קונספטואליות חזקה וכמה רימיקסים מבריקים. המטריד בפרויקט של אלי אברמוב, גיא אסיף ויואב שדמה, הלוא הם היונים, הוא האקסטזה הלא פרופורציונלית שהתקשורת מסוגלת להיכנס אליה כשיוצרים של אלבום ישראלי יושבים קרוב אל הצלחת. צריך לזכור ש"אז היה אז" הוא בסך הכל עוד חלק מסדרת אלבומי רימיקסים של אן.אם.סי. כמו כן, בחודשים האחרונים נחתו על שולחן המערכת המון אלבומים ישראליים מצוינים של יוצרים מהשוליים שרק מחכים שתאזינו להם (סתם לשם הניימדרופ: סוסיתא, ירונה כספי, שלומי פריג', הדרה לוין ארדי, מורפלקסיס, סחוטרי, צוקי, אור בורשטיין, קלצונה, נערי פוסטר), אבל לאף אחד מהם אין כלים לשווק את עצמו לקהל הרחב. היונים הם אשפי עיתונות - אחד מהם, אסיף, הוא מהדמויות המשמעותיות בעיצוב ביקורת התרבות בארץ בשנים האחרונות - ברמת תחכום שיכולה להפוך אריך נגן קטן וחביב כמו "אז היה אז" למאורע מהפכני כמעט בתולדות המוזיקה הישראלית. אין טעם להטיל ספק במידת האמונה שאסיף תולה בקריאות ה"מהפכה!" ששטח בכתבת ענק לכבוד צאת האלבום במוסף "הארץ" - רוב היוצרים ודאי מאמינים שהם עושים מהפכה קטנה כשהם מקליטים את המוזיקה שלהם - אבל מותר לשאול מה דחוף לעיתון לתת לכתבה כזאת את הבמה? שלא לדבר על ביקורות מפרגנות בערוץ התרבות באתר האינטרנט של מעריב, שהוא מקום התעסוקה האחרון של אסיף. עיזבו את האתיקה, הפרוטקציות ויתר הקשקושים הנפסדים; פשוט קצת מבאס לחשוב שקישורים גבוהים בתחום היחצנות לוקחים בסיבוב מאמצים מוזיקליים של שנים.

"אדוני", הסינגל החדש של רוני, הוא אחד הדברים הכי מרגשים שאפשר לשמוע היום בתחנות הרדיו בארץ, בגלל כמה סיבות: המאמצים של תאגיד רוני לתפעל את הזיכיון על פי כללי הברזל של "ספר בריטני השלם" כל כך שקופים ומגוחכים שקשה מאוד לא לחוש רחמים; הרעיון ששניים מהגברים הבולטים בתעשיית המוזיקה בארץ (עברי לידר והנרי) מהנדסים לכוכבנית פופ שכירה שיר פמיניסטי נשי ולוחמני הוא מסוג הדברים שיצבטו בלב גם למלך השוביניסטים; החבילה בנאלית כולה כל כך שאפילו האחיות פיק כבר יכולות להרשות לעצמן לבכות את אובדנו של הזמר העברי; אבל מעל הכל, ההצלחה המסחרית הגדולה של השיר הזה היא הטרגדיה היוונית הגדולה שלנו, קהל הצרכנים הישראלי. האזנתי ל"אדוני" ובכיתי. אז זה אולי חרא של סינגל, אבל בהחלט אפקטיבי.