בק, במובן של אחורה

בק הוא אדם שאוהב להמציא את עצמו מחדש. פעם אחת הוא מופיע כפרינס, שנייה אחר כך הוא בוני פרינס ולהדרן הוא תמיד יכול לחזור כסרג' גינסבורג. הבעיה העיקרית שבפניה עמד בק באלבום החדש שלו, היא שכעת הוא מיצה את כל האפשרויות, ומלבד אלבום של ג'אז אקספרימנטלי ואלבום של היפ-הופ באספרנטו, הוא כבר עשה כמעט הכל. מעבר לבעיה הזו, קיימת גם העובדה המצערת שאין באופק סגנון מוזיקלי חדש ומרתק שיכול לגרות אותו. בראיונות שליוו את האלבום הזה הוא סיפר על התכנון שלו לעשות אלבום ברייקביט שנגנז כשהבין שאין מה לחדש בתחום, ועל החלום להוציא אלבום רוק-אנ'-רול שהתפייד ברגע ששמע את "השיבוט ה-500 של הסטרוקס".

כששאלו אותו מה בכל זאת הוא ניסה לעשות כאן, הוא הצהיר שזה ניסיון "לשלב בין נלי וגארז'". השאלה שצריכה להישאל עוד לפני שמתחילים לדון באיכותו של האלבום הזה היא האם נלי הוא באמת כל כך מוצלח בכדי שהעולם הזה ירצה לקבל עוד ממנו? כנראה שלא. בכל מקרה, כל הסיבות הללו מובילות לכך שהאלבום החדש של בק נשמע כמו רגרסיה בכל מובן. בכך שבק מנסה לשחזר בו את הקסם של "אודליי" בעידן שבו הביטים המו-ווקסים שסידרו לו הדאסט בראדרס נשמעים כמו משהו שיצא מפח האשפה של הטרנדים שחלפו, וחמור מכך, בגלל שהשירים כאן הם פשוט בינוניים. אחרי כמה האזנות מתגלים כאן כמה קטעים ששומרים על תו האיכות הבקית, כמו Broken Drum"" (סוג של שארית מהאלבום הקודם), "Girl" המצוין או Missing"" שמגיע אחריו ומחזיק בזכות התזמור הגינסבורגי המוצלח, אבל על כל קטע כזה מגיע קטע חלש באופן מביך. "E-Pro", הסינגל הראשון מהאלבום הזה הוא למשל הלהיט הכי גרוע שבק כתב מעולם, ו-""Hell Yes, שיצא כסינגל להורדה בלבד, לא היה נחשב לשיר טוב גם על כוכב שמעולם לא נוגנה בו מוזיקה. אם באלבום הקודם קיבלנו את בק המדוכדך והאישי שנפרד מחברה שלו ורץ לכתוב על זה אלבום, הפעם זה בק הנשוי פלוס ילד שמרגיש מספיק בטחון לחזור אחורה אל מי שהיה לפני עשור.

התלונה העיקרית היא לא על הניסיון לעשות עוד "אודליי", אלא על הכמות הכל כך גדולה של הפילרים שנמצאים כאן. זה לא שמישהו מאשים את בק בכך שהפסיק לקחת את האמנות שלו ברצינות - הציורים המרהיבים על העטיפה ממחישים את החשיבה על כל פרט והאקלקטיות הז'אנרית (היפ הופ, פסיכדליה, מוזיקה לטינית, אלקטרוניקה) ממחישה את הרצון להיות פתוח לכל הסגנונות המוזיקליים, משהו באמת מאפיין את הגדולים ביותר. למרות האלבום הזה, בק הוא עדיין אחד מהם. נקווה רק שבאלבום הבא הוא יחזור להצדיק את התואר.