הקרנתו של הסרט ה"תיעודי" "הבה טקילה" בישראל 10 אתמול בערב חשפה שלושה דברים. הראשון היה שדיים, השני היה ישבנים והשלישי היה ערווה אחת מיותמת ומשותפת של הרשות השנייה ושל ישראל 10 עם המשך התנצחותם המתוקשרת על הריאליטי השנוי במחלוקת, הלא הוא "הדוגמניות". מה שנקרא הצבועים ממשיכים לנבוח ושיירת הבז'ז'ים עוברת.
במקום "הדוגמניות", התוכנית היחידה כביכול שמשודרת בארץ ומבזה את הנשים, שודר סרט המתעד את צילום הקמפיין האולטרה מפומפם של פוקס במקסיקו. היה זה, מעל הכל, צעד נוסף ונרחב בברית המשוקצת שמתגברת לאחרונה בין ה"תרבות" בארץ והתאגידים הכלכליים השולטים בה. אל מול מסע היחצ"נות של פוקס ושני כוכביה, יעל בר זוהר ויהודה לוי, שעוד שווק ברוב חוצפה כסרט תיעודי, מחווירה כל התקשרות עסקית בין עידן רייכל לסלקום. במשך ארבעים דקות ישב אתמול הצופה בבית וראה את עורה השזוף של יעל בר זוהר נוצץ בשמש, את שדיה מקפצים בתוך גופיית הפוקס הקטנה שלה ואת שריריהם המתוחים של יהודה לוי וחבריו הדוגמנים האמריקאיים מתפקעים מבעד לחולצותיהם ומכנסיהם. כחומר להבאה ביד בשירותים היה מדובר בלא פחות מיצירת מופת, ותודה על כך, אך עדיין נשאלת השאלה - מה לסרט התדמית האירוטי ששודר אתמול בערב ולמילה "תיעודי"?
השימוש במילה תיעודי אמור לייצג משהו יותר מאשר הקולקציה החדשה של פוקס. אבל בין צילומי נוף לעוד צילומי ישבן מגרה נגלתה אל מול המצלמה מקסימום עוד בטן שחמחמה. שוורים עברו מול המצלמה ודרמת האוטובוס שנתקע בדרך לצילומים באמת לא תשכח, אבל עדיין איכשהו נדמה שהדבר הכי עמוק שנצפה אתמול ב"הבה טקילה" היה המחשוף של יעל בר זוהר. צפונות ליבה לא נגלו, נדבכים נוספים באישיותו של יהודה לא באו לידי ביטוי והמתח בין קמפיין שמתומחר בשני מיליון דולר לצילומו במדינת עולם שלישי ענייה ומסכנה נשקף אולי לשנייה אחת אומללה בין פטמה אחת למשנתה. ההפתעה היחידה בסרט הסתכמה בגילוי המרעיש שהדוגמן פאולו מצויד כמו דורבן, אך בגלל הצנזורה הפיקטיבית של הערוץ שנועדה לקידום נוסף בלבד של הסרט, אפילו את איברו לא זכינו לראות. פשוט כיסה אותו תחתון של פוקס. מעולם לא נראתה היציאה לפרסומות כל כך מיותרת ומשוללת משמעות. שהרי איך אפשר לצאת לפרסומת מתוך פרסומת?
שידור קמפיין זה חשף אחת ולתמיד את תלונותיה של הרשות השנייה על "ביזוי גוף האישה" ב"דוגמניות", ואת התירוץ חסר הבושה של יוצרי התוכנית כי הם למעשה חושפים את הניצול שבתעשייה כשתי טענות מתחסדות, ריקות מתוכן ובסופו של דבר שוות ערך. כי הרי מה הטעם בכלל להזדעזע אל מול ניצול גוף האישה בתוכנית אחת ויחידה בלי להבין מראש כי כל מערך הפרסום והשיווק בעולם המערבי בנוי בדיוק על אותו ניצול? ומה עומד מאחורי ההחלטה המטופשת להעביר את "הדוגמניות" ארבעים דקות קדימה כשרגע לפני התוכנית משודר אל מול ילדות בנות עשרה סרטון תדמית שמקדש ומהלל בדיוק את אותה בטן שטוחה, שדיים גדולים ורגליים ארוכות רק בדמותה של כוכבת לוהטת שכבר בגיל 15 הצטלמה פשוקת רגליים על סוס?
אין זה אומר שלא צריך להילחם נגד הפיכת האישה לחפץ שאליו יש רק לחדור ואין זה אומר שמעכשיו הרשות נתונה לחבורת כעורים כדוגמת בטי רוקוואי ומיקי בוגנים להתעלל בחבורת אווזות פותות שחלום התהילה, היופי והכסף עיוור את עיניהן וסתם את מוחן. זה כן אומר שצריך לדעת כי המאבק על גופה ותודעתה של האישה בעולמנו אינו מתחיל ונגמר ב"דוגמניות", תוכנית שהיא סימפטום מחריד למחלה הרבה יותר חמורה. אם קובץ גברים פטרוניים וקומץ פמיניסטיות מתלהמות בגרוש משוכנעים כי אם גלית גוטמן תרד מהמסך אז כבר אפשר לחגוג בלב שלם את יום האישה, אז לוח השידורים של ישראל 10 אתמול צריך להבהיר להם סופית כי הדרך ליעד זה עוד ממש ארוכה.
הבה תקיא לה
28.3.2005 / 10:01