גביע אירופה לאלופות

      "500 גרם", סיפורים קצרים מאוד לסופשבוע. מילים של אסף גברון, קווים של רענן אליזוב. סיפור 13

      אסף גברון, רענן אליזוב

      "הפועל ירושלים - גביע! אירופה! לאלופות!" זה מה שהוא תמיד קרא בקול, כשגמר. הוא אהב לגמור בתנוחה שנקראה "תנוחת כלב", למרות שהוא לא אהב לקרוא לתנוחה הזו ככה וגם לא "דוגי", במקורה האנגלי, המרוכך משהו. איך אפשר להשוות את השותפות הנפלאות שלו למעשה, את היצורות האלוהיות האלו, את ישבנן העגלגל, האמנותי, את שיערן הריחני, את עור גבן החלק, הצחור, השחום, את קימור ירכיהן – איך מישהו יכול להעלות על דעתו להשוות את זה לכלב, אלא אם כן הוא חולה בראש? זו היתה תנוחת הסיום המועדפת עליו. גם אם המשגל כלל תנוחות אחרות, גיוונים, נשיקות ושאר מצבים "קדמיים", הוא אהב לגמור מאחורה. ותמיד, למעט במקרים שנדרש לשמור על שקט, הניף ברגע המכריע את ידו, וחזר על המשפט, מפיו של שדרן טלוויזיה אלמוני, חנוק מהתרגשות, לא מאמין לרגע ההיסטורי בו הוא נוטל חלק כמעט פעיל, בהטעמה איטית של כל מילה, בהתענגות על הרגע, בשאיפה חסרת סיכוי למתוח את הרגע הזה עד אין סוף, להישאר תמיד במצב כזה, של עונג עילאי, החריף ביותר שגופו יודע לספק לו: "הפועל ירושלים – גביע! אירופה! לאלופות!"

      הוא חשב על זה לפעמים, על המנהג הזה שלו. אולי זו היתה דרכו להישאר עם עצמו, ברגע האינטימי הזה, להדחיק את האינטימיות עם האישה שאיתו ולהפוך את הרגע לפרטי. או אולי זו היתה דרך לשבור את הקרח. הוא אהב לבחון את תגובותיהן. את אלה שפרצו בצחוק מתגלגל הוא אהב במיוחד. כלומר, זה לא היה מבחן, ממש לא, גם את אלה ששתקו, או שהפנו מבט מבוהל, או לא מבין, או כועס הוא אהב – הוא אהב את כולן ברגע הזה. אבל זה היה מעניין.

      ואז הגיעה הפועל ירושלים לגמר גביע אירופה. הוא בקושי ידע על כך. חבר אמר לו את זה כבדרך אגב. הוא כבר לא עקב אחרי הפועל בשלב זה של חייו. זה לא שלא התעניין – ברגעים הקצרים שקרא עיתון בבוקר, אם קרא, בדק בדרך כלל את מדור הספורט, והיו לו חברים שעדיין הלכו למשחקים במלחה ודיווחו לו מעת לעת – אבל לרוב היה עסוק בעבודה מעל הראש, נסיעות ארוכות, ומערכות יחסים מסובכות, בדרך כלל קצרות, שבמקרה הטוב הסתיימו במיטה ובשאגה האהובה עליו, ובמקרה הרע ברגעי בדידות צורבים, בגעגועים לאידיאל בלתי מושג של בת זוג, האידיאל שמוחו בנה במשך השנים מחברה לשעבר שמתה בטביעה בטיול באוסטרליה. כשהחבר סיפר לו שהפועל הגיעה לגמר גביע אירופה, הוא שמח, אבל לקח את זה בפרופורציה. החבר עצמו אמר שזה לא באמת גביע של אלופות, והוא לא הכי חשוב. יחד עם זה, עדיין גביע אירופה, ועוד נגד ריאל מדריד, מועדון רציני לכל הדעות.

      הוא שקל לנסוע לבלגיה לגמר ובסוף לא הסתדר לו. הוא פגש בחורה חמודה בשם דיאנה בבית קפה ולקח את מספר הטלפון. הוא התקשר אליה אחרי כמה ימים וקבע איתה מבלי משים לחמישי בערב, ערב הגמר. אז התקשרו חברים וסיפרו לו שהם רואים את המשחק ביחד. הוא התקשר לדיאנה וביקש לדחות את הפגישה לשעה מאוחרת, בגלל המשחק. היא אמרה שאפשר, אבל היא תשמח לראות את המשחק אם הוא רוצה. הוא חשב, למה לא, והיא הצטרפה.

      הפועל זכתה בגביע. זה לא המקום לתאר את השמחה וההתרגשות ואת יכולתו הפנומנאלית של דורון שפר, אבל כל אלה קרו. דיאנה נהנתה, וכשהלכה לשירותים אמרו לו החברים, ונשותיהם, שהיא ממש חמודה. היא באה אליו אחרי המשחק והוא סיפר לה על ילדותו.

      הם עשו אהבה. וכשהגיע הרגע, והוא היה בעמדה הנכונה, והניף את אגרופו, והרגיש את הזרמים החמים בגופו, זה נראה לו לפתע לא לעניין, והוא גמר בשקט, באגרוף מונף, אומר את המילים לעצמו בדממה, אבל משהו בהן הרגיש מזויף, ולא במקום.

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully