עיתונאי אחד שאל פעם את ג'וזף הלר מה דעתו על הטענה שאף אחד מספריו המאוחרים לא הצליח להעפיל לרמה של "מלכוד 22". הלר ענה בפשטות: "זה נכון, אבל כמה ספרים אתה כבר מכיר שהעפילו לרמה של 'מלכוד 22'?". "11א'", שיתוף הפעולה החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח, יוצא לאור בתנאי פתיחה דומים לאלה שאיתם נאלץ להתמודד הלר: לא משנה כמה טוב הוא יהיה, בסוף היום ישוו אותו ל"סימנים של חולשה". "סימנים", למי שהספיק לשכוח, הוא מאותם אלבומים בודדים בתולדות המוזיקה הישראלית שכל ניסיון לכמת או לצמצם אותם לכדי הישג היסטורי רק יעמעמו את זוהרם הבלתי מתכלה. אלבום שמצליח להיות הרבה יותר מכל סמן תקופתי פורץ דרך וחדשני, אלבום שהשלמות האסתטית והריכוז הרגשי שלו מפליגים בקלות אל מחוזות העל-זמני, רצף שירים מושלם שלוכד אותך באפלה הסמיכה שלו גם אחרי 11 שנות שחיקה בסטריאו, מהסוג החמקמק ש... ודאי שמתם לב, מלים קצת מסתבכות בניסיון לתארו.
התוכנית המקורית של סחרוף ומוכיח - שבכלל מתגורר רוב ימות השנה, בניו-יורק - היתה להקליט בבית, על המחשב, כמה קטעים חדשים, ולשחרר אותם כבונוס להוצאה מחודשת של "סימנים". הם התחילו לעבוד בצוותא באחד מביקוריו של רע בארץ ועד מהרה גילו שמצטבר להם חומר לאלבום שלם. התוצאה: בלי באז תקשורתי, בלי הכנה מוקדמת ובלי הדלפות לעיתונות יוצא לאור - קודם דרך האינטרנט ואחר-כך בחנויות - אלבום שאמור להיות לא פחות מאשר מאורע השנה במוזיקה הישראלית. היש נונשלנט מזה?
אבל מעבר ל"סחתיין" המסורתי שמגיע לסחרוף על התעוזה, יש בבחירה לחסוך ביחצ"נות משהו נוסף. בפעם הקודמת שברי התעלם מאור הזרקורים - עם צאת "האחר" הגרנדיוזי - זו היתה התעלמות מתריסה שהציבה את החומרים החדשים שלו על פלטפורמה של לב האלטרנטיב הבועט. בפעם השנייה שהטריק הזה מתבצע, זו כבר פחות בעיטה לפרצוף ויותר החלטה שקטה. סחרוף ומוכיח לא רוצים לשלוח את החומרים שלהם להתחרות במגרש של הגדולים. הם הקליטו מוזיקה שלא מתחשבת באף אחד, רק בכיף ובעניין שלהם עצמם, ו"11א'" הוא, בהתאמה, אולי האלבום הכי קצר בהימנוני רוק שברי שיחרר אי-פעם. מלבד אולי "רחוק ממך" - דואט יפהפה עם יהודית רביץ - קשה להצביע על שירים באלבום שיטרפו את הרדיו, ואפילו על קבועים לפלייליסט של ההופעות אין מה לדבר. אין כאן מלודיות נגישות, גם לא הבלטה של ריפים קליטים על הגיטרה; מה שיש כאן זה מיקס בין הרוק המזרח תיכוני של סחרוף ושיגועי הסמפלר המבריקים של מוכיח, על בסיס מבנים לא מאוד ידידותיים, בדחיסות ובעומס שמאיימים למוטט את השירים ולא מוותרים עד שאחרון השטיקים האולפניים נוסה.
יש רגעים שבהם זה מתלבש מושלם, אבל הרבה פעמים זה מאוד מבלבל. עזבו את המאזינים שקפצו על עגלת סחרוף בימי "נגיעות" וחטפו שטוזה לפנים עם "האחר". "11א'" הוא בעיטה לא ממוקדת בכוונה, וככזה הוא עשוי להרחיק גם את ותיקי המעריצים. "סימנים של חולשה", אם להיתלות עוד פעם אחת באילן העצום ההוא, היה אלבום גדול כל-כך דווקא מפני שמתחת לשכבות ההפקה התחבאו מבני פופ טהורים ומושלמים, טקסטים ממוקדים וקונסיסטנטיים וחוויה אמוציונלית מתמשכת; ב"11א'" נקודות האחיזה האלה נשמטות עם טקסטים בעייתיים, לחנים במבנים משונים ובחירות כנף שמאלית אמיתיות, שתוקפות את האינטלקט יותר מאשר את הרגש. במלים אחרות, הסיכוי להתחבר לחומר החדש של סחרוף ומוכיח ללא תיווך, בהאזנה ראשונה, נמוך יחסית. מה שנשאר בידינו, המאזינים, הוא הבחירה אם להתייאש מתהליך החיפוש המרתק בפני עצמו או ללכת בדרך הקשה ש"11א'" מציע לנו. התשובה, נדמה, מתחבאת אי-שם בהאזנה השישית והשביעית, עם הקילוף של המסתורין העדין שבקטעים כמו "הדרך" ו"בואי נרקוד", עם הוויתור המתבקש על ההשוואות ל"סימנים", עם ההכרה בשכבות הנחבאות בתחתית היצירה הכי מאתגרת שהמדף הישראלי של 2005 הציע לנו עד כה. לא יהיה לכם קל עם החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח, אבל פראייר מי שנשבר. (עפר סקר)
קרוב רחוק
הפרויקט החדש של ברי סחרוף ורע מוכיח, פרויקט המיוח"צן באי-מיוחצ"נותו ומשווק באי-שיווקיותו, אמנם הספיק כבר להוציא לעצמו שם של הרפתקה אלטרנטיבית חסרת פשרות, אבל כבר בהאזנה ראשונה, בעודך מתמודד עם השירים האלסטיים והחמקמקים, עטה עליך "רחוק ממך", אחת הבלדות היותר ישירות ובלתי מתיימרות שהשניים שיחררו אי-פעם מתחת כנפיהם. הרי אי-אפשר ללכת חשוף יותר מ"רגע עוד רגע אני משתגע/ לבד/ רחוק ממך". הבסיס המילולי שייך לרע מוכיח הגולה, ומתובל בכמה שורות מלנכוליות, אפלוליות-לחות מבית-היוצר של דליה רביקוביץ' ("נדמה לי כאילו קירות הבית מתפצלים מכאב בתוך הסיוט/ ואנחנו, אנחנו עצמנו/ דוחים הכל מיום ליום ליום ועד קץ הימים/ תזכור שהבטחת/ לבוא/ אלי/ שעה אחרי שיחשיך/ אני מצדי/ אני ישנה/ ככל האדם/ אינני עוסקת בכישוף/ אני מוותרת מראש/ ואינני דומה לבנות האלים/ תזכור/ הבטחת").
השיר הוא דואט כובש שסחרוף פותח בקול נוגה א-לה אריק איינשטיין של תחילת שנות השבעים, ויהודית רביץ שרה ומדקלמת בו בנוצתיות המזכירה את יונה וולך בשעותיה החודרות ביותר. יש משהו בציוות החברי והבלתי מאומץ הזה שמזכיר את נשכחות הזמר המקומי. מזכיר שמוזיקאים מן השורה יכולים לתקשר גם ממקום פשוט של הערכה הדדית, עניין וכנות, ויכולים להקליט דואט גם בלי לכוון לבום הרדיופוני הבא.
נכון, הבלוטה הצינית נדלקת מיד ומובילה אותך לחשוב שהשיר שובץ במסגרתו הנוכחית כדי שיבלוט באווירת הכאוס המתוזמן ויגלוש מעדנות אל גלי האתר השגורים יותר, אבל מי שידכא לשנייה את הבלוטה ההיפר-אקטיבית הזאת יגלה שהאי הצלילי הזה יכול לשמש נקודת אחיזה ב"11א'", אלבום מהודק הפקתית אך מבורדק מעט תוכנית. מי שינסה לתמצת את משמעותו של כל הפרויקט הזה, רווי הגעגוע, עשוי בהחלט לגלות ש"רחוק ממך", על האמירה הפשוטה שלו, כבר תימצת אותה לפניו: לפעמים צריך ללכת סחור-סחור כדי להגיע למהות. (יורם אליקים)
ברי סחרוף ורע מוכיח, "11א'" (נענע-דיסק)