פוסטינור זה מפוסטמה

באחת מידיעות הקוריוז העיתונאיות המשעשעות ביותר שקראתי בעת האחרונה סופר על ניתוח מיוחד שנערך ברוסיה ובו טופל גבר שסבל מאיבר מין קטן. במהלך הניתוח הוריד המנתח את איבר מינו של האיש, השתיל אותו על זרועו והכניס בתוכו צינורית סיליקון כשהמטרה שהאיבר יגדל על הזרוע לממדים טבעיים.

המנותח עם איבר המין על היד התוודה שהחשד שאיבר מינו אינו גדול מספיק עלה בו אחרי שבערב אחד של שכרות הוא השווה גדלים עם אחותו, והיא ניצחה בשני סנטימטר. אחרי הניתוח, כך נכתב, נערכה קבלת פנים חגיגית, והמנותח לחץ ידיים לעשרות אנשים וגמר חמש פעמים לפחות. הוא חגג כל הלילה, סוף סוף איבר המין שלו התאחד עם האהבה הגדולה של חייו - יד ימין. וכמובן אחרי שהוא הגיע לגדלים המקווים, יום אחד כשהוא התעורר ומישהו שאל אותו מה השעה, זקפת הבוקר עקרה לו עין מהמקום.

הידיעה המוזרה הוכיחה שתי עובדות בסיסיות על המדע. הראשונה היא כמובן שלרופאים בקייב יש בעיית שתייה קשה והם מעלים רעיונות לניתוחים בזמן שהם מלקקים גזות רפואיות ספוגות באלכוהול. העובדה השנייה שאין להתווכח אתה היא שהרפואה התקדמה לאזורים שאסור היה לה להיכנס אליהם. גברים תמיד קנאו ביכולתם של כלבים ללקק את עצמם באבריהם המוצנעים, ובעתיד הקרוב גברים ברחבי העולם יבצעו את הניתוח הזה. הם לעולם לא ייצאו יותר מחדרם כשהם לא מפסיקים לענג את עצמם אוראלית. מרבית הזכרים ימותו מרעב והאנושות תיכחד.

דוגמה נוספת לפריצות דרך רפואיות מסוכנות טמונה בטיפולי הפוריות שחרגו כבר מזמן מתחום הסביר. השבוע פורסם כי השנה 62 נשים שעברו את גיל החמישים ילדו תינוק. היריון בגיל מבוגר לא היה בעייתי כמובן אם הוא לא היה מסתיים בלידה ובנערה בת 17 שעומדת וצועקת מול זקנה בת 76: "אני לוקחת לך את הקלנועית היום. ים ואני חוגגים חודש וחצי חברות, ולא אכפת לי איך תלכי לקנות לעצמך טיטולים, אמא". אבל הצרות מתחילות כבר מהימים הראשונים אחרי הלידה. קודם כל אני מקווה בשביל כל האמהות החדשות הללו, שאף אחת מהן לא בנתה על ההורים שלה לבייבסיטרים. דבר שני וחשוב לא פחות - הרפואה לא מרשה לנשים הללו להיניק את הילדים, בעיקר מהסיבה הפשוטה שסביר להניח כי בשלב זה החלב כבר החמיץ. העולל יינק קוטג', כשהקיבה שלו לא מסוגלת להתמודד עם גבינות.

בהמשך חייו של הזאטוט ייווצרו בעיות אחרות. כשהילד יתגייס אמו תהיה בת שבעים. מטבע הדברים בישראל, תפקידה המרכזי של האם מתממש בימי הצבא של הנער. אחר כך מסתיים בה הצורך, והיא הופכת להיות האישה המטרידה ששולחת לך SMS כל פעם שיש פיגוע בתל אביב ואתה ישן בכלל באילת, כשהיא מבקשת ממך שתחזור אליה בדחיפות ותספר לה שהכל בסדר. מדובר בסוגיה ביטחונית מהמעלה הראשונה: איך יכולה אישה בת 72 להכין עשרים שניצלים ולהגיע בעצמה בשבת בבוקר למתקן אדם? איך יכולה אותה אישה להתקשר למ"פ בשתיים וחצי בלילה ולצעוק עליו שהוא לא נתן לביצית המופרית שלה, שעלתה לה 23 אלף דולר לכל אחד מ-15 הטיפולים, לישון פחות משש שעות בלילה לפני מארב ברצועת עזה. מה היא תגיד לו? "כשהייתי בלח"י זה לא היה ככה. היית יכול להיות נין שלי, חצוף".

זה לא טבעי, אומרים רבים. צריך למנוע מהנשים הללו להתרבות מעבר לגיל סף מסוים. לשם כך עלה הרעיון להקים ועדה של מומחים לנושא, שתכלול רופאים, פילוסופים, אנשי חוק, את אודטה וגימל יפית, והללו יקבעו פרמטרים שיאשרו או יפסלו נשים מטיפולי פוריות בגיל מבוגר. ההצעה נראית על פניה סבירה, אבל בואו לא נעצור שם. הרי הטיעון המרכזי שעומד כנגד הנשים המבוגרות הוא היתמות שהן גוזרות על ילדיהם. אולם יש נשים רבות וצעירות שתוחלת החיים שלהן מוטלת בספק. מה לגבי אמהות מעשנות? מה לגבי מתנחלות שגרות בנווה דקלים ונוסעות כל יום לעבודה ברכב שמודפס עליו סטיקר "כהנא צדק". ומה עם נשים שנישאות לגבר מכה ואומרות לחברה הכי טובה שלהן בטלפון: "כשאלכס לא שותה הוא נורא נחמד, והוא אוהב אותי. זה שפעם אחת הוא ניסה להצית אותי לא אומר שהוא ינסה שוב. אני חייבת ללכת הוא בועט בכלב, אני צריכה להכין לו אוכל".

אבל חשוב מכל אלה, למה איש לא מתלונן על כל אותם גברים בני חמישים פלוס שמתרבים ומביאים צאצאים לעולם? גבר בן 52 שעוזב את הבית מוצא לעצמו אישה צעירה, מביא איתה ילדים לעולם. אחר כך מרוב התרגשות על חיי המין הפעילים שלו ומעודף ויאגרה, הוא מקבל התקף לב ומת על המקום כשהוא מקבל את החשבון לתשלום מעו"ד הגירושין שלו. ועכשיו, בעקבות מעשיו ובגלל "התקופה האנוכית" שהוא עבר, החברה שלנו זכתה לשתי אמהות חד הוריות חדשות, ולשלושה ילדים יתומים שכל אחד מהם יחכה בעוד עשרים שנה לשניצלים שלו במתקן אדם ויעלה חרס בידו, כי "אמא התברברה בדרך ונכנסה לכפר ערבי וכרגע מנסים לחלץ אותה".

גברים אשמים בכל המצב הזה מלכתחילה. רק בגללם נשים צריכות בכלל להיכנס לטיפולי פוריות בגיל מבוגר. הרי עד שהמציאו את הגלולה אנשים היו נישאים בגיל 19. הסיבות לכך ברורות. בעבר גברים היו בוגרים יותר והבינו את המשמעות העמוקה של זוגיות ואינטימיות. וכמובן שמה שעוד השפיע לא מעט על ההחלטה היתה העובדה שהן הכניסו את חברה שלהן להיריון ושאבא שלה הגיע עם רובה ציד קצוץ קנה לדבר אתם על הבעיה שנוצרה.

אולם מרגע שנשים החלו לקחת ברוב טמטומן גלולות והחלו לחגוג את המיניות שלהן, לא נותר בידן כל אמצעי לחץ כדי לגרום לזכר שהן פוגשות להתחתן איתן. גברים החלו להתחבט בעניין המחויבות. לפתע הם לא היו מחוברים לעצמם. מיד אחרי שקיבלו את מנת יחסי המין שלהם, הם הרגישו לא מוכנים לילד. הם עוד ילדים בעצמם! כאילו שאפשר באיזשהו גיל להיות מוכן לכך שמישהו יעיר אותך בבכי בשתיים בלילה ויירדם חזרה רק בחמש בבוקר. כאילו שאיזשהו גבר בן 62 הפסיק להיות ילד אינפנטיל. גיל הנישואין עלה, ויחד אתו השתפרה יכולת הרופאים להכניס להיריון אפילו כסאות מתקפלים (בשבדיה יש ספה שנמצאת בחודש השישי להריונה בניסוי שמומן על ידי איקיאה).

האנושות מושכת את תקופת הילדות שלה בלי גבול. בעוד מאה שנה מהיום, נראה בבית אבות אנשים בני 78 מחליפים טיטולים לתינוק, ולעצמם קטטר. לידם יחכה דוד שלהם בן 95 ויגיד לחברה שלו, "אני לא מוכן עדיין, רק עכשיו עברתי התקף לב ראשון, אני עוד ילד". חייבים למנוע את הזוועה הזאת. עלינו לחזור לערכים של התקופה הויקטוריאנית. עלינו לחזור ולהתחתן בגיל 18. בגיל הזה אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו תמימים. לא ברור לנו מה אנחנו רוצים לעשות בחיים ואין לנו קריירה. יש לנו המון זמן פנוי בשביל להרוס את החיים של מישהו אחר – בקיצור להיות הורים. בגיל 35, כשהילד יהיה בן 18, נוכל לקשור את החצוצרות וצינורות הזרע ולהתחיל את החיים מחדש.