שלוש פינות ולוויה אחת

מי שטוען שהמוות הוא דבר נורא כנראה לא שמע על דה ארקייד פייר. בקיץ 2003 עמדה השביעייה הקנדית בפני משבר, הם הוציאו אי.פי בכורה בלייבל קטן ולא ממש ידעו מה הכיוון שלהם ואם יש להם בכלל עתיד. אולם, בנקודה הזו ממש התערב הגורל והרג לא פחות מתשעה בני משפחה, מה שגרם להם לבלות בלוויות יותר מאשר באולפן, והראה להם את הייעוד שלהם כתוב בלבן בוהק בשמיים. הטקסט היה ברור מאוד: "האלבום הבא שלכם יהיה אלבום הלוויות המושלם". זה היה קשה לביצוע, אבל הם הצליחו מעל ומעבר למצופה. למעשה, הם כתבו את האלבום המשמח ביותר שנכתב אי פעם על מוות. ולא רק אנחנו חושבים כך: כבר הרבה מאוד זמן שלא היה קונצנזוס כמו סביב האלבום של דה ארקייד פייר. באמריקה הם קיבלו ביקורות מהללות והופיעו מול אולמות מפוצצים ובבריטניה, שם יצא האלבום שלהם בחודש שעבר, הם הפכו לאלילים של ממש (אם האולם שבו הופיעו היה מתפוצץ היינו יכולים לומר שלום גם לבנד אייד הבא).

כעת, בשעה טובה, הוא מגיע גם אלינו בחסות ראף טרייד והד ארצי, וזוהי סיבה מספיק טובה בשביל להסביר על מה לעזאזל כל הרעש. ובכן, ראשית כל, ארקייד פייר כתבו אוסף של שירים מצוינים עם בליל השפעות כמעט בלתי הגיוני. על אותם שירים מצוינים הם הוסיפו אורקסטרה מייללת, מלמולי מוות מהפנטים והרבה מאוד אנרגיה של חיים על הקצה. תחשבו על מרקורי רב אחרי שהחליפו את החלב ודבש שלהם בדם של חתולים. תחשבו על הרכב משותף של בראיין פרי, דיוויד ברן ואקרודיוניסט איסלמי קיצוני שמפזר אנתראקס עם כל פתיחה וסגירה של הכלי. תחשבו על כל זה וזה עדיין לא יגיד לכם כלום. איך אפשר להסביר במילים מה עושה קטע כמו "Neighborhood #3 (Power Out)" למשהו שיכול להוות מקור אנרגיה חלופי עבור העולם השלישי כולו? או מה עושה את "Neighborhood #1 (Tunnels)" לאחד הקטעים הטובים שנכתבו בשנה שעברה ואת "Crown Of Love" לפיסת הרומנטיקה הכי מוצלחת שנשמעה כבר כמה דורות.

לפני שאתם רצים לקנות את האלבום הזה צריך לומר שבשביל שיחלחל לכם לתוך הוורידים ויהרוג אתכם מבפנים, אתם צריכים לפחות חמש שמיעות רצופות שלו. זה לא הולך להיות קל לעיכול, אבל אחרי שזה יקרה לא תצליחו להשתחרר ממנו. גם לא מהמחשבה שהמוות הוא לפעמים דבר נפלא.

דה ארקייד פייר, "Funeral" (הד ארצי)

"מי שטוען כי מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה מעולם לא שמע על רופוס וויינרייט" אמר פעם מישהו וצדק. הרבה אנשים לא שמעו על רופוס וויינרייט, הגיי הכי מוכשר בכפר. השאלה הבוערת ביותר בדיון על פועלו של האיש עם המראה הטווסי והקול המלאכי, היא מדוע הוא לא עשה עדיין את הפריצה הגדולה שלו. אחרי הכל הוא חתיך, כותב פופ דרמטי מצוין, נתמך על ידי אלטון ג'ון ואפילו שר דואט עם דיידו בפס-קול של בריג'יט ג'ונס השני! אז מדוע רופוס וויינרייט לא נמצא על הסקאלה שלכם? הסיבה היחידה, מלבד קיבעון כללי, נעוצה אולי בחלק מהטקסטים שלו. בקטע המצוין "Gay Messiah" מהאלבום החדש למשל, הוא מבשר על בואו של המשיח שיבוא לגאול אותנו הישר מתוך מגזין פורנו מהסבנטיז. בקטע אחר, שיר אהבה-געגועים למורה שלו לאמנות בשם The Art Teacher"", הוא מספר על טיול בית ספר למוזיאון בו רצה לומר לאותו מורה שהוא המוצג האהוב עליו בחדר. קטע מרגש מאוד, אגב. לוויינרייט יש את הדרמטיות והיכולת הווקאלית שהופכים את רוב השירים שלו למצמררים. זה אצלו בגנים. אבא שלו, לודון וויינרייט השלישי, הוא אגדת פולק וגם אחותו מרתה פורצת ברגעים אלו ממש עם אלבום בכורה. אותו קול אופראי מופלא שהוריש לו אביו, עומד בשורה אחת עם זה של תום יורק או זה של ג'ף באקלי (לאחרון אף הקדיש וויינרייט שיר אהבה-קנאה שבו הוא שר "שנאתי אותו על איך שהוא נראה...ואז בא הללויה שנשמע כמו אופליה המטורפת").

בכל מקרה, זהו האלבום השלישי של וויינרייט והחלק השני של מה שכנראה תוכנן להיות אלבום כפול (החלק הראשון, "Want One" המעולה, יצא בשנה שעברה ושניהם הוקלטו באותו סשן). זהו בטח אלבום טוב יותר וקודר יותר מהאלבום הראשון שלו, שהבריק בעיקר בקטע הפתיחה, אבל מעט פחות טוב מהאלבום הקודם. באותו אלבום מוצלח משנה שעברה השתמש רופוס בחוש הדרמטי המפותח כדי ליצור קטעים קברטיים יותר ברוח עליזה. באלבום החדש מדובר בעיקר בבלדות שמבוססות על קלידים, ומקבלות נפח בזכות כלי המיתר שמתווספים מאחור. למי שמחפש אלבום קליל יותר לגלות בו את רופוס, כדאי שיחזור לקודם. מי שכבר מכיר ואוהב אותו יקבל בשמחה את שובו של המשיח שנחת היישר "מהכוכב סטודיו 54". בכל מקרה, אתם צריכים את רופוס בחיים שלכם.

רופוס וויינרייט, "Want Two" (הליקון)

למי שחשב, ובצדק, שמגע הזהב המידאסי נגע בג'וני בורל רק פעם אחת ועזב אותו לעולמים, צפויה הפתעה. כן כן, הסינגל החדש של רייזורלייט, שלא מופיע באלבום הבכורה שלהם, הוא שיר ממש מעולה. האם תהיה השנה הפתעה גדולה מזו?

רייזורלייט, "Somewhere Else" (הליקון)