במעגל סגור

דן ומירי שילון הם זוג נחמד לשתות אתו קפה. כשמבלים בחברתם בוודאי אין רגע דל. שנינויות, עקיצות וויכוחים קטנים עפים בכל רגע לחלל האוויר, ואלה שמכירים אותם בטח נהנים מהאווירה החכמולוגית שהם משדרים לסביבה. את הפתיחות של השניים, שהשאירה אפילו את כתב "7 ימים" של סוף השבוע פעור פה, הוחלט להעביר כמו שהיא לרצועת האקטואליה הרכה של לפני ארוחת הערב ביום שישי. דן שילון, עיתונאי מצוין אך חלקלק, ומירי שילון, שיכולתה בתחום שנויה מחלוקת, מראיינים אישים שקשורים לאירועים מהשבוע שחלף, כשבדרך הם לא מסכימים על שום דבר.

המעבר מהירידות הקטנות בבית למסך הטלוויזיה בעייתי, שכן רובנו הגדול לא זכה להכיר לעומק את השילונים כזוג לפני עליית התוכנית. רעיון שמבוסס על ויכוחים בין בני זוג תמוה למדי מלכתחילה. צפייה בזוג מתווכח היא אולי נסבלת – או חביבה במקרה שלהם - אם אתה מכיר את הנפשות הפועלות, אבל אם הם זרים לך לחלוטין זה ממש לא משובב נפש. הדבר משול לישיבה באוטובוס מאחורי שני אנשים שמתכסחים בלי לשים לב שכל הנוסעים מנסים למצוא משהו לעשות עם עצמם וסיבה לרדת בתחנה הקרובה. נכון, כשהם לבד על המסך העניין חינני לעתים. דן ומירי עדיין אוהבים אחד את השני, לא קשה לראות את זה, והעקיצות פה ושם מעלות חיוך. הבעיה מתחילה כשעל מסך הפלזמה לפניהם ניצב מישהו שרוצה להשחיל מילה.

בעודם יושבים ומתאפרים לקראת הראיון קשה לתאר שדניאל בן סימון מ"הארץ", מודי בראון או שר החוץ סילבן שלום ידעו מה יעבור עליהם כשיעלו לשידור. אבי קושניר סיכם את הנושא בהצלחה ואחרי שלא הצליח לומר מילה, אמר שהוא לא רוצה להפריע להם בתוכנית. בן סימון פשוט חייך במבוכה מהולה בגיחוך ושלום לא ממש ידע מה לעשות עם עצמו. אבל קשה להאשים את הכימיה הייחודית בין בני הזוג בכל. כשדן שילון נזף באשתו שתפסיק להפריע לבן סימון זה לא היה רגע נעים, אבל זה הגיע לה לגמרי. בעוד דן מצטייר כשוטר הטוב - מראיין מצוין ונינוח – שלפה השוטרת הרעה מירי את התותחים הכבדים בכל ראיון, ולא משנה אם הוא עם סקסולוג או עם שר בממשלה. השאלות שלה תוקפניות ובוטות, אבל אם היא הייתה נותנת למרואיינים לענות עליהן זה היה מתקבל על הדעת. כל משפט שני היא הפסיקה באמצע כדי לומר עוד פנינת שנינות קטנה, ועל השאלות ענתה בעצמה. גם קצת כבוד למרואיין ולסטטוס שלו לא יזיק. סילבן שלום אמנם עבד אתה בעיתון "חדשות", אבל לקרוא לשר החוץ סילבוש בפניו אם את לא אורנה בנאי ב"ארץ נהדרת" זה ממש לא במקום.

האולפן עצמו בנוי בצורה מעניינת. דן ומירי יושבים זה מול זה לצד שולחן שנראה כמו מסלול תצוגה מזכוכית ומולם מסך טלוויזיה ענק שבאמצעותו הם מראיינים את הקורבנות. המאמץ להרחיק את האורחים מהאולפן עצמו הוא נכון, אף אחד שלא קשור לצדדים הניצים לא צריך להיות באמצע שדה הקרב, אבל יוצא שרוב הזמן השניים יושבים עם גבם למצלמה. כדי לפתור את זה החליטו בהפקה להשתמש בטכניקת "24". חצי מסך מכיל את שניהם, ועוד שני רבעים מראים את כל אחד בנפרד. קצת מבלבל את העין. רק שעון ומוזיקה מתוך הסדרה חסרים, ותכף מירי שולפת את הקלצ'ניקוב ויוצאת להילחם בטרוריסטים. לזכותם יאמר שרשימת המרואיינים הייתה נאה ביותר, עם דובדבן ששמו אלדד זיו בסופה, והנושאים שעליהם דובר התאימו מאוד לזמן ולמקום. כוס היין ההכרחית, טאץ' מרב מיכאלי טיפוסי, הוסיפה לאווירת הסחבקייה הצפון תל-אביבית.

אז נכון, מירי שילון היא אישיות טלוויזיונית מעצבנת. כסטנדאפיסטית שנואמת לקהל היא עשויה להיות לא רעה, אבל אם בראיונות עסקינן כדאי שתשתוק קצת ותיתן לאנשים אחרים, כולל בעלה, לומר קצת את אשר על לבם. אבל גם אם הברברת המתישה בין השניים חייבת להירגע, חייבים להודות שהתוכנית הסתיימה עם חיוך. אפשר לייחס זאת לכך שהשילונים נראו עייפים כשאלדד זיו נכנס לתמונה ופשוט נתנו לו לעשות את העבודה, ואם פה הפתרון אולי רצוי שיעשו מסלול ריצה סביב הבניין לפני השידור. הם יירגעו, המרואיינים לא יהיו בחרדה, והצופים יוכלו להעביר הזמן בכיף בלי להרגיש שהדודים השנואים עליהם פלשו בכוח לסלון ביתם והתעקשו להישאר לארוחת ערב.