אני סקס פוליטי

עלילתו של "פוליטיקה", ספרו הראשון של אדם תירלוול הבריטי בן ה-27, פורשת את מערכת יחסיהם של משה, שחקן יהודי בריטי ומלא רגשי נחיתות, וננה, סטודנטית יפהפייה לתואר שני בארכיטקטורה שנמצאת צעד אחד מפריג'ידיות מלאה. אל זוגיותם ההססנית והמתפתחת של ננה ומשה, מצטרפת השחקנית הבריטית-הודית אנג'אלי - לסבית בעלת זהות מינית לא החלטית מעט. אבל בתוך סיפור פשוט לכאורה, ואולי אפילו מעט שחוק, משולבים עשרות אנקדוטות וסיפורים מעולם ההיסטוריה, הפילוסופיה, הספרות והאמנות: ממערכת יחסיהם האניגמטית של סטלין ובולגקוב עד דיון בהתקבלותו של סגנון הבאוהאוס באמריקה וכלה ביחסה של גרטה גרבו לסקס.

הפרק הראשון של הספר מהווה קרשנדו של תיאורים סמי-פורנוגרפיים של יחסי המין בין ננה למשה. שאר הספר אינו נופל בבוטותו ומוחצנותו הפרועה מאותו פרק "נודע לשמצה" שעליו כתב מבקר הספרים, רוברט אדריק מ"הספקטייטור", שאם מדלגים עליו אז מדובר "באחד הספרים הטובים שקראתי". במהלך העלילה מופיעים הרהורים על ליקוקי פי טבעת, פנטזיות אנטישמיות, סקס באזיקים, שלישיות, חדירות אנאליות ושלל תיאורים גרפים משעשעים, מביכים ומציצניים של תנוחות מיניות, דינמיקות חברתיות ומצבים נפשיים.

אך תיאורי הסקס בספר לא נועדו לייצר אך ורק גירוי, זעזוע או בחילה. כתיבתו הקולחת של תירלוול, אבחנותיו המשעשעות והנוקבות, פרישת ההתלבטויות והמחשבות של הדמויות על כל צעד ושעל, יוצרות סצנות מיניות הזויות, פסיכולוגיות ומעוררות מחשבה שמנוצלות כדי לייצר עולם מורכב של מניעים, השלכות ופנטזיות. מעל הכול נהפך הסקס בספר לזירה של חרדה שבה מתעוררים בכל עוצמתם הפחד מביצוע, האימה מהשתקפותך בעיני האחר ובעיקר חוסר היכולת להתמודד עם הפער בין הדימוי שלך את עצמך לצורה בה אחרים תופסים אותך. פעם אחר פעם מצייר תירלוול בשפה מצחיקה, צינית ושנונה את התקלות ביחסי המין. השיבושים הקומיים כדוגמת הפלצות מתחת לשמיכה, ריח רע של הפה בשעות הבוקר ותנוחה מינית מסובכת שמתרסקת נהפכים בידיו לחומר מחשבה על מורכבותו התרבותית של הסקס בימינו. אותה פעילות שנתפסת כביולוגית, מובנת מאליו וטבעית נהפכת ב"פוליטיקה" לאקט טעון, מעורר בהלה ובעייתי במיוחד.

גם בימינו ספוגי הוולגריות, הפורנו והפתיחות המינית כביכול, קל לזעזע את הציבור. תמונה של בחורה עירומה פשוקת איברים, סצנות של אונס ואלימות בקולנוע, סרטי סנאף, סצנת התעללות נפשית בוטה – כולם יזכו בקלות את היוצר בתארים "פרובוקטיבי" ו"משולח רסן", אך רובם נותרים בגדר פרובוקציה זולה ותו לא. מה לעשות, אמירה ועומק הם לא דבר של מה בכך, ולא כל שער של 360 מעלות עם מור קציר יוכל לגרד את סף הכניסה לגלריה ראויה. מה שהופך פרובוקציה לבעלת אמירה הוא הקונטקסט ולא האקט עצמו. בדיוק פה, בין כל אותן סצנות מלאות נוזלי גוף ותנוחות מפותלות, תירלוול משכיל להפוך את ספרו מסתם עוד פיסת פרוזה שמתיימרת לזעזע את השמרנים ליצירה חדה ובעלת השקפת עולם מגובשת.

תהיה זו טעות לרדד את ספרו של תירלוול אך ורק לסוגיית המין. יומרתו של תירלוול גדולה מכך, ובמוצהר הוא יוצא לבדוק ולערער בספרו מושגים כגון נאמנות, רומנטיקה, אנוכיות ומוסר, דרך עלילת השלישייה שלו. הצטרפותה של אנג'אלי לזוג האוהבים, התאהבותה בננה, חרדותיו של משה, חוסר ביטחונה של ננה ביחס לעצמה בשילוב עם סיפורים על אוסיפ מנדלשטאום, סרטי בוליווד והפסלים של ברנקוזי, נהפכים לדיון מלא ברק מילולי בקשרים בין פוליטיקה בין אישית לבין מהלכים היסטוריים-חברתיים, בין המיקרו לבין המאקרו. דרך המעברים בין הפרטי לחברתי ובאמצעות התערבויות תכופות של המספר ופנייתו אל הקורא, מייצר תירלוול באופן מוצהר ביותר עולם מורכב ורב משמעי שבו הסיבתיות והנרטיב הם תמיד אופציה אחת, סובייקטיבית ומעורערת ביותר. ובדיוק כאן גם טמונה הבעייתיות של הספר - מרוב קישורים, הדגמות והצהרת כוונות בלתי פוסקת של המספר, כמעט ולא נותר רובד חבוי והקריאה נותרת משוטחת. אותו רהב פילוסופי ופואטי הוא גם הגורם העיקרי לפספוסו של האפקט הרגשי של הספר. קשה להזדהות עם הדמויות כשהמספר דואג להודיע כמעט בכל פרק כי הן אכן רק דמויות ולא בשר ודם ופורש כמעט בכל רגע נתון אל עוד אילוסטרציה של "האישי הוא פוליטי". לעיתים זה כבר נהיה מעייף. אך עדיין כל אלו טרוניות שניתן לשימן בצד. מנוכר רגשית, בוטה, פילוסופי ופופי בו בזמן, "פוליטיקה" הוא ספר שעל כל פגמיו עדיין שווה להורידו מהמדף.

אדם תירלוול, "פוליטיקה" (מחברות לספרות)