ההשראות של איה בן-רון

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

אני לא ממש מסוגלת לשמוע מוזיקה, למרות שאבא שלי מוזיקאי וגדלתי על מוזיקה. אני לא יכולה להגיד בדיוק מתי, אבל הפסקתי להקשיב. אני שומעת מוזיקה בנסיעות, יש לי אפילו מזוודה של דיסקים לקחת, אבל אין לי רישיון ואין לי מכונית. הייתי שומעת מוזיקה בטיסות, אבל הפסקתי גם עם זה. זה נורא, לא? אני שומעת חווה אלברשטיין לפעוטות, צעצועיה של אסנת, אן-דן-דינו. האמת היא שלא בא לי לשמוע מוזיקה. יש לי כל כך הרבה רעש בראש, אני גם לא רואה טלוויזיה. אני נמצאת כל הזמן במצב של עודף.

מה היה הסרט האחרון שראית?

"משחקי שעשוע" של מיכאל הנקה. שני סדיסטים תופסים משפחה, מתעללים בה במשך יממה ובסוף הורגים את כולם. עוד לא ראיתי הצגה של רוע כזה בקולנוע. ב"משחקי שעשוע" הרוע מזוכך, כמעט בלתי ניתן לצפייה, וחוסר האפשרות לתקשר איתו היא הדבר שהכי נוכח בסרט. הרוע מופיע בסרט דרך הדיאלוגים, לא דרך דם וסכינים. זה מה שמעניין אותי. עניינה אותי הדרך שבה הבמאי לא עושה הקלות לצופה, מקבלים הכל ישר לפנים. אפשר לכבות את הטלוויזיה או לראות עד הסוף, אבל אי אפשר להתחמק מההתרחשות. הרוע כשלעצמו לא מתחבר לעבודות שלי, למרות שפרוצדורות טכניות רבות המתוארות בעבודות עלולות להתפרש כסדיסטיות. כשרואים יד חותכת גוף, גם אם מדובר בציור בשחור-לבן, זה מחריד. הנקודה היא שאצלי הדימויים לקוחים מתוך ספרות מקצועית לגיטימית שמתארת הליך רפואי. אני לא ממציאה דימויים, אלא מוצאת אותם במקורות קיימים. אני לא מייצרת רוע או אכזריות, אלא מעלה על פני השטח את מה שקיים באופן לגיטימי במקומות רבים.

מה היתה התערוכה האחרונה שראית?

"גרסת כיסוי" של זיו בן דב בגלריה הקיבוץ. הוא לימד אותי לפסל בחימר. הוא מציג שם שתי עבודות מצויינות; יציקות גבס של אבא ואמא שלו. היא יושבת ליד מכונת תפירה והוא עובד על כיפוף מתכות. בן דב הוא אמן מאוד מיוחד שלא מתאים את עצמו לכלום, הוא מאוד נאמן לעצמו. בעבודות שלו הוא לוקח לעצמו חופש שאמנים מפחדים לקחת לפעמים, כי יש בו משהו שיכול לאיים על מידת ההצלחה שלהם. אני מאוד מעריכה את החופש הזה ואני רוצה להאמין שהוא קיים גם בעבודות שלי. כשאני ניגשת לעבודה חדשה אני מוצאת שאני כבולה. אני רוצה שהיא תהיה הכי פרועה שאפשר ובסוף יוצא משהו סטרילי והרמטי. אני לא יכולה להתחמק מזה. אני תמיד חושבת שהעבודה הבאה תשבור את הסטריליות ובפועל היא נשמרת.

למי היית מכניסה מכות?

בעיקרון, אני אדם שלא אוהב לחשוב על להרביץ לאף אחד. רק נהגי וספות שנוסעים על המדרכות וצופרים עליי כדי שאזוז מעצבנים אותי. רק הם מעוררים בי יצר אלים. דיברתי עם הבן שלי על מכות. הוא אמר שנמאס לו מזה שהוא לא מרביץ, הוא רק מרגיש את הקריזה ולא יכול להוציא אותה החוצה. שאלתי אותו למה הוא לא מצליח והוא אמר לי שהוא לא מסוגל. אני מבינה אותו. הרבצתי רק לאחותי, למען האמת. מכות תמיד מזכירות לי את הספר של דניאיל חארמס, "אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף". חארמס הוא סופר רוסי שנחשב לאחד מיוצרי האבסורד הגדולים. בין השאר, הוא מספר על ילדים שהוא רצה להרדים עם כדורים ועל זקנות שעפות ונופלות מחלונות. אני אוהבת את ההתייחסות שלו לנושאים הרי גורל.

את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?

את אלפרידה צ'ורדה שכתבה את "המכורה לשינה". אני בטוחה שחושבים שהיא סייקו, כמו שיכול להיות שחושבים עליי כשרואים את העבודות שלי. אנשים שרואים את העבודות ולא מכירים אותי בטוחים שיש לי איזושהי בעיה - אם לא פיזית, אז נפשית. פעם שאלו אותי בלונדון מה עובר לי בראש כשאני עובדת. האמת היא שאני חושבת על הדברים היומיומיים - מה להכין לילדים שלי לאכול ומה עוד אני צריכה לעשות היום. כשקראתי את הספר חשבתי שהיא חייבת להיות סייקו. ובמחשבה שנייה, הבנתי שהיא פשוט נותנת לעצמה דרור, היא לא מפחדת לספר את הסיפור שהיא רוצה לספר בלי לעשות הנחות לקורא.

עם מי היית רוצה לעבוד?

אני לא בנאדם של שיתופי פעולה, אני בנאדם שאוהב לתת הוראות. בשבועיים האחרונים אני עובדת עם רומי אחיטוב על פרוייקט משותף. קשה לשער מה תהיה התוצאה הסופית, אבל הוא אמן מעולה ואני מאוד שמחה על האפשרות לשיתוף פעולה עם אחד האמנים הבודדים שלא נופלים בפח המדיה הדיגיטלית. אחד האמנים שמצליחים, למרות הקרירות של המדיה, לייצר עבודות פואטיות. באופן כללי, אני עובדת לבד אבל יש שני אנשים שהייתי מוכנה לאפשר להם להגיד לי מה לעשות; טקאשי מיאקה, במאי סרטי יאקוזה, ויאן שואנקמאיר, אמן צ'כי, סוריאליסט, אנימטור, אמן גאון שמשתמש בכל המדיות. הייתי מוכנה גם להזמין אותם לדרינק.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

מה זאת אומרת? אני רוצה שכולם יראו את התערוכה.

אני גולשת כל יום באינטרנט, ובדרך כלל לא חוזרת לשום אתר פעמיים. אני חוזרת רק לאתרים קבועים שיש בהם דברים שאני ממש צריכה.

www.meuhedet.co.il/meuhedet/views/index.jsp - קופת חולים מאוחדת. אני אוהבת במיוחד את מדור זימון תורים ובדיקת תוצאות.

www.leumi.co.il - בנק לאומי.

www.third-ear.com - האוזן השלישית.

הדימוי של איה בן-רון (37) ממלכד את הצופה בתוך מזימה, תרמית מחושבת היטב של דימויים, שמפגישה את הצופה עם הגבול שניצב בין העולם האסתטי לרחשי הפתולוגיה. לדבריה, היא מנסה להראות קומפוזיציה מאוזנת בכדי לחשוף את הצופה לעולם דיסהרמוני ופצוע. בתערוכה האחרונה שלה, "עדיין בטיפול" בגלריה שלוש, היא ממשיכה בחקר הפתולוגיה והרפואה דרך אמנות. לעין נגלה הדפס מוקפד שטומן בחובו תוכן חותך וחד.

בן-רון מחפשת את הדימויים שלה כבר זמן רב בעולמות שנושקים למדעים שמתיימרים לדיוק. אם עד התערוכה הזו נראו בעבודות שלה שהוצגו בארץ ובחו"ל קליידוסקופים אינסופיים שהציגו שלל דימויים לוכדי עין, הרי שהפעם היא מוצאת את עצמה בתוך דימוי אחד. מלימודיה בגולדסמית'ס בלונדון ועד לספר האמן שלה, "עזרה ראשונה", שיצא בהוצאת אמנות לעם, בן-רון משוטטת ברחבי הגבולות שצצים ביצירתה בכל פעם מחדש.