כשמציצה היא רק סוכריה

הרצועה הרביעית באלבום הבכורה של קולולוש, "Mehubav", היא ג'אם Fאנקי מגניב על בסיס "My Favorite Things" של רוג'רס והמרשטין. הרפורמה שנעשית כאן לקטע הקלאסי מ"צלילי המוזיקה" בקונטקסט של אלבום היפ-הופ באנגלית היא מצד אחד מגניבה מאוד. מצד שני, קשה שלא להיזכר בדברים הדומים שעשו לפני קצת יותר משנה אאוטקסט לאותו שיר באלבום הכפול המצליח שלהם. זה לא הופך את הקאבר של קולולוש למיותר, ואאוטקסט רחוקים מלהיות ההשפעה המרכזית על קולולוש (לא שזו נקודת התייחסות רעה); רק מעניין לחשוב שקולולוש מעלים על הדעת באופן מיידי רצועות עכשוויות מחו"ל, ורק אחר-כך מתפנים להתכתב עם הסצינה שמקיפה אותם.

ובעצם, אולי לא. כבר כמה זמן שחלק אינטגרלי מההצהרה האמנותית של האינדי בישראל הוא הפנייה המובהקת החוצה, והרכב כמו קולולוש, ששם בפרונט פלואו לועזי למהדרין מפי הראפר Rebel Sun - עולה די חדש מבולטימור, ארצות-הברית - הוא נציג אופייני למדי לסוג הדברים שצומחים כרגע. חוץ מזה, תראו איך קוראים להם: קולולוש הוא משחק ילדים שזכה לעשרות כינויים ברחבי הארץ, ורק הירושלמים הנאמנים והכבדים מתעקשים כבר שנים שזהו שמו התקני בישראל. מזל שלאף אחד מהשירים שלהם לא קוראים "מציצה".

אז איך נשמע כרגע הרכב אינדי היפ-הופ ירושלמי באנגלית? טוב, תודה. קולולוש, שמפיצים את הבשורה שלהם כבר שנתיים ברחבי הארץ, מתיכים באלבום שלהם מקצבי ג'אנגל עם השפעות אסיד-ג'אז, נוטים לקטעים אינסטרומנטליים ארוכים ומתרחקים ככל האפשר מהאווירה האינטלקטואלית הקרתנית שעשויה לרחף מעל אלבום ראפ אלטרנטיבי, או מתחושת הרפש הרובצת על רוב אלבומי ההיפ-הופ הישראליים. למעשה, אם צריך להדביק את קולולוש בכוח לאיזה סקטור פעיל במוזיקה הישראלית, קל יותר לשייך אותם להרכבי Fאנק שוליים כמו פאנקנשטיין ובעיקר התפוחים, שמתקרבים למוזיקה שחורה בגישה מאוד אחרת מזו של, נניח, מסיקה. אולי בגלל זה קולולוש לא נשמעים אפילו מעט מתנצלים על הבחירה שלהם באנגלית, שנהנית לשם שינוי מסולן שזו שפת אמו, ונשמעת הכי טבעית ואורגנית שיש. המקצבים החכמים והקריצה לעיבודי ביג-בנד רומזים שהסלט השמח הזה יכול להישמע אפילו טוב יותר בהופעה חיה.

קולולוש, "קולולוש" (הוצאה עצמית)