על נהר הדמעות שטפטפתי באולם ההקרנה של "18 קילו של אהבה" אפשר לעשות אחלה ראפטינג. הסרט הפותח את פסטיבל דוק-אביב 2005 הוא בעיטה תיעודית לתוך הראש שמשחררת ברגים, קורעת את הלב והופכת את אזור העיניים לסוג של ממטרה. מי שאחראי על השלוליות שנקוו מתחת לכיסא הוא דני מנקין, במאי שפגש סיפור אנושי יוצא דופן והביא לעולם סרט שכולם, בלי יוצא מן הכלל, חייבים לעצמם את הצפייה בו.
מסמר הסרט הוא עמי אנקילביץ', בחור מדהים שנולד עם מחלת ניוון שרירים נדירה וזכה, כבר בהיותו בן שנה, בפסק דין רפואי המותיר לו מספר זעום של שנות חיים. ממרומי גיל 34, כשהוא שוקל 18 קילו בלבד, עם קעקועים על הזרועות, כשרון ענק לאנימציה, ארבע שפות בפה ואהבה גדולה בלב, יוצא עמי למסע חיפושים אחרי הרופא שניבא לו מיתה מוקדמת. בדרך הוא מספיק לסגור טיול מחוף אל חוף בארה"ב, להשלים בין אחיו ואימו, להתגבר על אהבה נכזבת, לעשות לחבריו בית ספר לכוח רצון ואפילו להגשים חלום ישן רכיבה על הארלי דיווידסון. כל זה, להזכירכם, מבלי יכולת להזיז אף איבר בגופו הרזה, חוץ מאצבע אחת בכף היד. מי שמצא את בארות האנרגיה שעמי אנקילביץ' שואב מהן, לא יצטרך לתדלק יותר כל החיים.
ראמון סמפדרו, גיבור "הים שבפנים" ומגי פיצג'רלד, המתאגרפת ב"מיליון דולר בייבי", נראים ליד עמי אנקילביץ' כמו צמד תיכוניסטיות מיובשות. שני אנשים נכים ששואלים את נפשם למות מול איש אחד חולה בגוף אבל בריא מאד בנפש שאמור היה למות, אבל ניצח את גורלו וחי את החיים בלי פשרות. מרכיבים כמו ההומור הציני שלו, תאוות החיים והמלחמה היומיומית על נשימה אחת בודדה יוצרים ביחד מסמך שמהותו לא מסתכמת ב-70 דקות של רגש. "18 קילו של אהבה" הוא לא פחות ממהפכה.
צמא אדיר לחיים
הקולנוע והטלוויזיה הן הזירה המרכזית בקרב התרבויות של המאה ה-21. אומות העולם מנהלות שיח ציבורי ער דרך התכנים שהן מייצרות ומשווקות. אם "הים שבפנים" הספרדי ו"מיליון דולר בייבי" האמריקני תמכו, כל אחד בדרכו המיוחדת בהמתת חסד של אנשים שקצו בחייהם, מגיע "18 קילו של אהבה" היישר מכור ההיתוך התל אביבי והופך את הקערה על פיה. הגרסה היהודית לכל הסיפור הזה של מוות מרצון בטרם עת, היא סיפורו הבלתי נתפש של אדם שהקרבה היומיומית כמעט למוות, הפכה אותו לאחד האנשים הכי חיים שנראו על המסך מזה זמן רב.
סרטו של דני מנקין בנוי כתסריט מסע קלאסי, ומכאן הוא שואב את כוחו. מטרת העל הוגדרה מציאתו של דוקטור קורדובה, האיש שלא ראה עתיד לרך הנולד. בדרך, יש עוד כמה מכשולים שצריך לעבור. תוך כדי תנועה הופכים האנשים החולקים את המסע ליחידה אחת מגובשת, מצמצמים פערים (האימא והאח) ומתגברים על תקלות (הרכב שובק חיים). אבל מה שנותן לסרט את העוצמה המיוחדת שלו, נמצא בין התמונות והמילים, ושייך לחלוטין לתודעתו ונשמתו של עמי.
"איפה שאתה נמצא, שם אתה צריך להיות" אומר עמי לאמריקנית שהוא פוגש בדרך. הוא זה שמחזק את האנשים סביבו. הוא הבלתי שביר, זה שלא מוותר, לא לעצמו ולא למי שנמצא לידו. סרטוני האנימציה שיצר במו אצבעו היחידה שובי לב. הם מוסיפים לסרט אתנחתא קומית-רומנטית משעשעת ומגלים אנימטור ותסריטאי מוכשר בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
"18 קילו של אהבה" הוא סרט חובה. מדובר במוצר שישאב אתכם פנימה, יטלטל את נשמתכם ויפלוט אתכם החוצה עם צמא אדיר לחיים. נא הצטיידו בממחטות, דלי ונכונות לקבל את הבעיטה בתחת הכי אפקטיבית שהקולנוע התיעודי של 2005 סיפק לנו עד לרגע של כתיבת שורות אלו.
"18 קילו של אהבה", סרט הפתיחה של פסטיבל "דוק אביב" (7.4)