תהיי יפה ותחשבי

שמו של הספר שלישי בסדרת "סוכנות הבלשיות מספר 1" עלול ליצור רושם שמדובר בספרות פורנו רך, אצל מי שלא קרא את שני הקודמים בסדרה. אולם השם "מוסר לנערות יפות" תמים כתוכן הספר, ומעיד ללא קריצות על הנושאים המרכזיים שמעסיקים את אלכסנדר מק'קול סמית בספר זה. שני נושאים ריתקו את סמית בספרים הראשונים בסדרה, עצמת הנשיות ועצמתה של אפריקה. אליהם מצטרפים בספר זה העיסוק במוסר והעיסוק ביופי.

עלילתו של ספר זה מהווה המשך ישיר לעלילה שהופסקה בסוף הספר הקודם. אנו מוצאים את מא ראמוצווה מתעסקת בנושא אירוסיה למר ג'יי. אל. בי. מאטקוני, וממשיכה בניהול סוכנות הבלשיות ובעיסוק קליל במשמעות החיים. גם בספר זה נשזרות בסיפור חייה של הגיבורה עלילות קטנות רבות בהן מא ראמוצווה מפגינה כישורים בלשיים. דמותה של סגנית הבלשית, מא מאקוצי, זוכה להתייחסות רבה, וזו אף מקודמת לתפקיד סגנית מנהלת המוסך של מאטקוני. אולם למרות ריבוי עלילות המשנה בספר, הספר תמיד נע על מי מנוחות, כל העלילות הן בסופו של דבר פשוטות, וגם כשנדמה שהתעלומה העומדת בפני אחת הבלשיות היא כמעט לא ניתנת לפענוח, הפתרון שמגיע בסופו של דבר הוא אלמנטרי. כמו בקודמיו, גם בספר זה הקורא לא באמת נדרש לצחצח את יכולות הבילוש שלו.

בחיים הפרטיים של הדמויות כמעט ואין התרחשות. אינני רוצה לקלקל את הקריאה למכורים לסדרה, ולכן אגלה רק שבסוף הספר המצב בו נמצאות הדמויות דומה מאוד למצבן בתחילתו. וכאן גלום הפוטנציאל של הספר להרחיק מעליו קוראים רבים. הספר הוא פשוט למדי ויש שיאמרו פשטני. העיסוק במוסר לאורך הספר אינו מצריך ידע קודם בתורות שונות של אתיקה והמוסר הוא נחרץ וגלוי. אין כמעט סימני שאלה בנוגע ל"נכון" ו"לא נכון" בעולמה של פרשס ראמוצווה. בוצוואנה, מולדתה של ראמוצווה, היא מעין אוטופיה, ורק בקריאה רגישה מתגלים הקונפליקטים הפנימיים בערכי המוסר של הדמות הראשית.

קונפליקטים עדינים ובלתי מפורשים אלה משמשים את המחבר להבעת עמדתו כי יופי ופשטות עדיפים על-פני שכלתנות ואנליטיות. לכן כאשר הגיבורה טוענת לעיתים כי עדיפה התנהגות בוצוואנית מסורתית ובפעמים אחרות היא מעדיפה את הקדמה, לא נוצרת תחושה של חוסר הרמוניה, אלא של אנושיות שאינה מייסרת את עצמה אל מול הניגודים הפנימיים שבנפש האדם. גם אם ההיגיון הפשוט אינו פשוט כפי שהוא נראה, אין בכך מניעה מלחיות את החיים כפי שהם, בחוסר הכרעה.

לפיכך, העיסוק במוסר ובעבודת הבלשות נועד תמיד להעצים את תחושת הרומנטיקה שאופפת את הספר. מטרה זו מנוסחת בספר עצמו, על דרך השלילה, כאשר מא ראמוצווה מצטטת מתוך התנ"ך המקצועי שלה "אין שום דבר רומנטי בעבודה שלנו ואלה שמחפשים רומנטיקה מוטב שיניחו מידם את המדריך הזה כבר עכשיו ויעשו משהו אחר". ובכן – אין שום דבר שאינו רומנטי בעבודת הבילוש של ראמוצווה, ואלה שמחפשים רומנטיקה מוטב שיאחזו בספר זה כבר עכשיו ולא יעשו דבר אחר.

על-אף שנדמה כי הספר אמור היה להיות שלאגר רציני, וליצור סחף של התמכרות בקרב הקוראים הישראלים, הוא לא מתאים לכל אחד. רבים ימצאו את הספר טרחני, איטי וסתמי. הספר אף עלול להיראות ילדותי ומצועצע. אך מדובר בעמדה, בבחירה של הקורא. אם תבחרו לוותר על חשיבותכם העצמית, הספר יוכל לספק לכם הנאה מרובה, ואוהדיו ישתו את פרקיו בקלילות במטרה להיכנס לעולם הבאמת קורץ של הבוצוואנים. בסופו של דבר, למרות כל הביקורתיות שתנסו להפעיל במהלך קריאת הספר, גם אתם תרצו לגור במקום שבו קוראים בקול "קו?קו?!" לפני שנכנסים אל מישהו הביתה.