וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קוק אנ' רול

10.4.2005 / 11:06

רביב גולן לא אוכל את מזימות השיווק של הברייברי ומקסימו פארק, אבל בריטיש סי פאוור עשו לו את השבוע

אחד הדברים שהופכים את הרוק-אנ'-רול לדבר כל כך מענג, זה השילוב המוכר בין אגו גדול וטיפשות מוחלטת. זה מה שגורם ללהקות כמו קסאביאן להכריז על כך שהן עושות את המוזיקה הכי טובה ומקורית שהעולם הזה שמע, לכריס מרטין לעשות רימייק לקראפטוורק באלבום החדש של קולדפליי, וזה מה שמוביל לקרב מגוחך כמו זה שמתנהל כעת בין הקילרז והברייברי, שעיקרו מי היתה הלהקה הראשונה מביניהן שהעתיקה מדוראן דוראן וניו אורדר - מקוריות, מה שנקרא. הברייברי, חשוב לדעת, הם חמישייה ניו יורקית שמשקיעה יותר זמן מול המראה מאשר בכתיבת שירים, ומשווקת באינספור ראיונות את החיים הפרועים בקוק-אנ'-רול (בדרך לבסט-סלר הגדול בבריטניה).

כשהברייברי לא נשמעים כמו הקילרז, הם נשמעים כמו הסטרוקס. זה בדיוק מה שמעצבן את ברנדון פלאוורס, הסולן של הקילרז, שטוען כי הם קיימים רק בגלל שהלהקה שלו מצליחה, ומאשים אותם בכך שניגנו עד לא מזמן בלהקות סקא-פאנק. בעיקרון הוא צודק, אולם גם הקילרז בעצמם קיימים בזכות להקות אחרות. כך שהשאלה הרלוונטית ביותר בכל הסאגה הרכילותית הזו, היא האם הברייברי היא להקה ראויה עם שירי פופ ראויים? והתשובה על כך לא מוחלטת. זאת אומרת, ברור שבכל מה שקשור לערכים זניחים כמו מקוריות ועמוד שדרה אין לברייברי הרבה מה להציע, ומהצד השני זה גם די ברור שבאלבום שלהם יש לפחות שני להיטי ענק (אך גם הרבה מאוד פילרים). הקטע הטוב באלבום הוא ההמנון "An Honest Mistake", שפותח את האלבום הזה ועומד בכבוד אפילו מול "Mr. Brightside". אחריו מגיע "No Brakes", שאפילו אימו המורמונית של ברנדון פלאוורס הייתה יכולה לשייך בטעות ללהקה של בנה, וכמה קטעים אחר כך נתקלים גם בשאר החשודים המיידיים: The Ring Song"", שנשמע כמו בי-סייד מהאלבום השני של קזבלנקס ושות' (אם הסטרוקס היתה באמת להקה פורה שמוציאה בי-סיידים), ו-"Out Of Line", שנפתח בציטוט של בלונדי. כן, אין שום דבר חדש או מעניין במיוחד באלבום הבכורה של הברייברי. מצד שני, למי יש זמן למוזיקה כשאתה מחזיק כאלה יצירות על הראש.

הברייברי, "The Bravery" (הליקון, Island)

מקסימום פארק הירקון

גם בלייבל וורפ, מי שפעם ניסו לשרטט עבורנו את המוזיקה של העתיד, מסתכלים כעת לעבר האייטיז. האלבום החדש שמגיע מהלייבל שהכיר לנו בעבר את אפקס טווין ואת סקוורפושר שייך למקסימו פארק, הרכב פוסט-פאנק מניוקאסל שרוכב על העגלה הפופולרית של הפיוצ'רהדס ובלוק פארטי (שלושתם אפילו חולקים מפיק משותף: פול אפוורת'). הבעיה העיקרית בכל הסיפור הזה היא לא העובדה שבוורפ החליטו לשבור לכיוונים אופנתיים אלא, וזה חמור לא פחות, שהם בחרו להקה לא כל כך מוצלחת.

למקסימו פארק אין מספיק שירים מצוינים. למעשה, אין להם יותר מארבעה: שלושת הקטעים הסוחפים שפותחים את האלבום וכן Acrobat"", הקטע האלקטרוני-גותי שמגיע לקראת הסיום. כל השאר לא גרוע, לא מעצבן, רק בינוני ומאוד מוכר. בשביל כאלו מקרים המציאו עבורנו את ההורדות באינטרנט.

מקסימו פארק, "A Certain Trigger" (אם.סי.איי, Warp)

מחוץ למים הטריטוריאליים

הסינגל הראשון של בריטיש סי פאוור הוא אחד השירים הטובים שיצאו השנה, אולם הוא לא הסיבה היחידה שבגללה אתם חייבים להשיג את הסינגל הזה. הסיבה האמיתית היא קאבר מקסים שהם עושים ל- "Green Grass Of Tunnel"הקלאסיקה של Múm. בגרסה החדשה מחליפים בס"פ את הצקצוקים המתוקים בגיטרות, ומדגישים את העובדה שיותר מכל דבר אחר מדובר בשיר פופ מצוין. כיוון שהרעיון המוצלח מבוצע על ידי אחת מלהקות האינדי האינטיליגנטיות והאמינות בבריטניה, מדובר בחגיגה אמיתית.

בריטיש סי פאוור, "It Ended on an Oily Stage" (הד ארצי, Rough Trade)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully