כל מי שבחר בהחלטה מודעת לעצמה שלא להתפטם משלל התוכניות המוקרנות בערוץ 2, ולא מדובר במעטים, יודע שערוץ 2 הוא לא כל כך נורא ובוודאי לא כל כך טוב. כולה טלוויזיה. בידור. לא דבר יותר מטריד מהשכנה שאתם אומרים לה שלום בוקר. לכן קשה להבין מדוע אנחנו כל כך רועשים סביב תוצאות המכרז לקביעת הזכייניות החדשות.
ערוץ 2 ומבול הדעות והקביעות סביב תוצאות המכרז שלו מעלה בעצם רק שאלות: האם הערוץ משקף את התרבות הישראלית, או שמא משחית אותה? האם הוא תרם לפלורליזם, או רק היטיב לצייר את אותה גישה בצבעים שונים? למה בכלל אנחנו נוטים להאשים את שלוש הזכייניות הנוכחיות בהעלאת תוכניות גרועות, כשבעצם לא הן אשמות בנתחי הרייטינג שאנחנו מספקים להן? והעיקר - במה הוא שונה משני העיתונים הגדולים שיודעים ללעוג לו באופן כה מושחז?
באופן ייחודי, ערוץ 2 הוא הדבר היחידי, שהדרך הכי טובה להשפיע עליו היא להתעלם ממנו. אבל היום זה ככל הנראה לא הזמן הנכון. בעוד יומיים יתחלפו זכייניות הערוץ (או שמא יבחרו מחדש) ויש בישראל עדיין כאלה שמאמינים כי לפנינו 17 במאי 77' של הטלוויזיה המסחרית: פחד אלוהים ממש! שהרי אם אנשי טלעד יזכו ימשלו בנו הירושלמים כבדי הראש; ולו אנשי "כאן" יבחרו, נקלע לשלטון חדש בעל דגש פריפריאלי; ללא רשת נאבד את האוריינטציה עממית, ואילו בלי קשת ילך לנו כל הגלאם בחיים. אבל רגע אחד: "הדוגמניות" ששודרה אתמול בערוץ 10 זה לא הכי ערוץ 2 בעולם?
זו הכלכלה, סטופיד
מה שאני מנסה לומר בסרבול שלא יעבור שום משכתב טלוויזיוני, זה שעבור הצופה האנונימי, אי שם בסלון ביתו, מה שהיה הוא שיהיה: טלוויזיה היא טלוויזיה היא טלוויזיה. תוצאות המכרז ישפיעו בעיקר על מאות מאנשי התעשייה שיישארו החל מהשבוע הבא עם התלוש האחרון ביד. הכוכבים הגדולים יסתדרו איכשהו הם תמיד מסתדרים; אם דודו לא מתאים לקשת הוא תמיד יכול לספר לגולו בערוץ הראשון. לפיכך, דווקא זהות הקבוצה הזוכה היא השאלה הכי פחות מעניינת בכל הסיפור הזה. שהרי פרט לעיסוק רכילותי בקריירה של הסלבס שייוותרו בחוץ, החל מיום רביעי יהיה לנו סיפור כלכלי של מצטרפים חדשים למעגל האבטלה ולא באמת סיפור תרבותי.
הסיבה שכל עניין המכרז הוא קשקוש אחד גדול מתחילה בכך שבכל קונסטלציה שתהיה, גם אם תזכה הקבוצה שהציעה הכי הרבה תוכניות איכות פר שעת שידור (בהנחה שקיימת קבוצה כזאת), ערוץ 2 יישאר טלוויזיה מסחרית. ובכל עניין מסחרי, המנצח הוא מי שמרוויח יותר מצלצלין. ולכן גם אם רשת, למשל, תזכה ותפרוש לפנינו לוח שידורים חדש - עמוק! משעשע! בריטי ממש! - ובהמשך יסתבר לה שהרייטינג צונח והיא מפסידה כסף, לא יעזרו כל הכוונות הטובות שבעולם ונחזור לתוכניות דביליות.
חברי הוועדה שיקבעו את זהות הזוכה נהנו מהאשליה שהם ישפיעו על מהות השידורים, אבל בעולם מסחרי לאף אחד אין את היכולת לדרוש מאנשים פרטיים להפסיד כסף תמורת השקעה באיכות. לפרטים, הירקן הסמוך למקום מגוריכם.
הסיבה השניה טמונה במדיום עצמו. טלוויזיה, מעצם מהותה הוויזואלית-פרונטלית, לעולם לא תציע איכות נסתרת, אותה איכות שסמויה מעין ההמון וטמונה בין השורות בספרים, משום שזה לא תפקידה.
הסיבה השלישית והמכרעת היא שבתחרות איש לא אוהב להפסיד וגם אם ערוץ 1 נשען על מימון ציבורי, הפער בינו לבין מתחריו משמאל ומימין טמון רק באיכות התפאורה והמסקרה של מיכל זוארץ. כך שבסיכומו של דבר, מבחינת המתרחש על המרקע לא צפוי לנו מהפך, אם כי לזכות הוגי המכרז מוכרחים לציין שאין ספק שהצליחו ליצור את הריאליטי הכי פחות גרוע השנה.