חורשת האפוקליפטוס

ככל שקרבה ההתנתקות זה הולך ונהיה ברור יותר – בשביל חלקים רחבים בציונות הדתית, בייחוד בקרב ההתנחלויות, ההלכה קודמת לדמוקרטיה. הקריאה האחרונה של רבנים וגופים מרכזיים לערוק מצה"ל כדי לא להשתתף ב"תוכנית החורבן" (כאילו הבית השלישי עומד פה על הפרק ומחריביו הם לא פחות גרועים מהרומאים המסואבים), היא סיבה מצוינת לקרוא את הספר "קוד כחול", רומן מתח פוליטי, שיוצא עכשיו לחנויות ואותו כתב צביקה עמית, עיתונאי לשעבר ואיש עסקים בהווה.

בתוך הבלגן ההולך וצובר תאוצה לקראת ההתנתקות, מול תחושת האי ודאות לגבי מה שיקרה ולאור אסטרטגיית ההפחדה של מועצת יש"ע באיומי "קרע בעם", ממעטים התקשורת והציבור לדון בשלב הבא והבלתי נמנע של פינוי יהודה ושומרון. "קוד כחול" לוקח עליו את האתגר לנסות ולחזות מה תהיה תגובתם של חלקים גדולים בימין הדתי, הרואים בישיבה בשטחים מצווה הנגזרת ישירות מהבטחה אלוהית. מטבע הדברים, ההתרחשויות עכשיו הן כאין וכאפס לעומת מה שיקרה בעת ההכרעה על פינוי יו"ש.

"קוד כחול" כתוב בשפה פשוטה וזורמת ונגמא בקריאה סקרנית כמו היה זה עיתון משום הריאליזם החד שבו (כלולים בו אפילו אירועים מהשבועות האחרונים). הוא מציע מחשבה חדשה על צעדיהם של המתנחלים מהרגע בו מתברר שראש הממשלה הזקן, שהמתנחלים היו יקיריו כל השנים, מבין שאין ברירה אלא לנהל מו"מ על כינון מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67'. ההלם והזעזוע בקרב נאמני ארץ ישראל הופכים לתוכנית אופרטיבית, בהנהגתו של גברוש - סוג של זמביש המוכר לנו - שבתושייה רבה רוקם סדרת מהלכים שמשנים את פני המדינה. המניע שלו מבוסס על הגיון טהור מאין כמוהו – הוא יודע שתמורת שלום יסכים הציבור, התינוק שנשבה בחוסר ערכים, לסגת מהשטחים. הוא מבין שהפעם לא יעזרו כל ההפגנות שבעולם ולכן נדרשת פעולה חריפה יותר. כך מתפתחת במהירות עלילת מתח סוחפת שמובילה במהירות אל קונספירציה חשאית והפיכה צבאית.

הקורא הסביר בספר יתקשה להאמין שהתסריט המוצע בו אפשרי. לרגעים נראה שהסופר רדוף פרנויות, שונא דתיים, ושכל רצונו הוא להכפיש את שמם מתוך איזו מרירות לא מוסברת. אלא שהתחושה החזקה יותר מקריאת הספר, היא שצביקה עמית הבין שמישהו חייב לצעוק, וחזק, כדי למנוע מאירועים שכבר התרחשו במקומות רחוקים ובתקופות אפלות בהיסטוריה, להתרחש במדינת ישראל של שנת 2006. אירועי הזמן האחרון מוכיחים שלפחות מבחינה רעיונית עמית צודק לחלוטין - הדמוקרטיה היא לרבים מהדתיים הלאומיים לא יותר ממטרד, כאשר היא מתנגשת לכאורה עם ההלכה והמצוות.

אחת הטעויות הקשות של מפלגת שינוי במלחמתה נגד הדת היא בזיהוי החרדים כבעיה המרכזית של ישראל. כאשר משווים את השפעתם של החרדים לזו של המתנחלים, נקל להבחין שהם לא יותר מ"מטרד" ועול על כתפיה השחוחות של המדינה, בעוד שרבים מהמתנחלים ואנשי התנועה החרד"לית, המוטציה שהתפתחה מהציונות הדתית המתונה, הם סכנה ברורה ומיידית לעתידה של ישראל. הפנטזיות האנכרוניסטיות על ארץ ישראל השלמה, המחוזקות בהכחשת המציאות מתוך "עם לבד ישכון ובגויים לא יתחשב", מציבות את ישראל בסכנת איראניזציה - שלטון שליחיו של אלוהים בעיני עצמם.

אם מוצדקת השאננות של השמאל, המרכז והימין החילוני והמתון (שגם ציונים-דתיים כלולים בו), כפי שהיא מתבטאת בחוסר הפעילות ברחוב מול הימין הקנאי, הרי ש"קוד כחול" הוא עוד ספר מתח כיפי שקל להתחבר אליו, בגלל שהוא כל כך קרוב למציאות חיינו. מצד שני - אם השאננות מחוסרת בסיס (ולא ניתן לדעת זאת מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לחזות כמה רחוק יגיעו הקנאים במאבקם) הרי ש"קוד כחול" הוא ספר חובה לכל מי שמבקש לדעת מי הם "האחים" שלו ומה הם מסוגלים לעולל לו.