אייג'נט גרייסי הארט, שהטרידה את המסכים ב"איזו מין שוטרת" (2000) - חוזרת. גם הפעם היא גוררת איתה בשערות את סנדרה בולוק מצווחת, וגם הפעם היא (והתסריטאים) מצליחה להוציא מהשחקנית את המיטב.
בניגוד לתדמית שמצייר השם הקלוקל של הסרט, "איזו מין שוטרת 2" הוא קומדיה מצוינת, מצחיקה וקלילה שמצליחה להכיל בתוכה גם תפיסת עולם אינטליגנטית ומודעת לעצמה. מרק לורנס, הכשרון האדיר שכתב גם את הסרט הקודם הוא ככל הנראה מטרוסקסואל ערני, חריף ובעיקר מודע, והוא הצליח להביא אל המסך את כל מה שהוא חושב על נשים בתפקידי גברים, גברים בתפקידי נשים ושאר מלפפונים.
"איזו מין שוטרת 2" מתחיל היכן שהסרט הקודם נגמר. אחרי תחרות היופי בה הפכו פניה למוכרות, לגרייסי יש בעיה להישאר סוכנת שטח פשוטה. בדיוק אז נופלות עליה גם שאר הצרות יקיר לבבה אייג'נט מאתיוז נפרד ממנה, ואייג'נט פולר (רג'ינה קינג) השחורה ושונאת האדם נכנסת לחייה וממררת אותם. האופציה היחידה שנשארה פתוחה עבור הסוכנת מוכת הגורל היא להיענות להצעת הבוס שלה ולהפוך ל"פנים של ה-FBI", כלומר להיות סלב. ההתמודדות עם הבחירה שעשתה מגיעה כאשר מיס ארה"ב וחברתה הטובה של גרייסי נחטפת על ידי צמד זדים מרושעים, והיא, מטבע הדברים, נחלצת לעזרה.
הגיבורות של "איזו מן שוטרת 2" הן שתי נשים - אחת לבנה ויפה והשניה שחורה וממש לא. שתיהן טום-בויז (שמישהו יתרגם כבר את המונח הזה לעברית, בת-בן אולי?), ושתיהן יאלצו, עד סוף הסרט, להסתדר אחת עם השניה. הקלישאות שצוות כזה יכול לעורר מרבצן יגרמו לכל בעל עט להתעלף מפחד, אבל לא איש כמרק לורנס ייתן לזוטות להאפיל על תסריטו. ההתמקדות שלו בעלילה המופרכת ממילא הופכת את הכתיבה לדיאלוג עם הקלישאות.
ייצוגי הגברים, למשל, הם מחלקה אכזרית מאד המעצב של בולוק הוא הומו מתוק ושנון, והוא בערך נשא כרומוזום ה-Y היחיד שהולך לצאת בסדר. שוטר סטרייט רומנטי ואידיוט, מפקד אירוע מטומטם ושני רשעים מכוערים עם לוק מצ'ואיסטי סותמים את הגולל על שאריות המין הגברי כפי שהכרנו אותו עד עכשיו.
טוטסי לי מהעיניים
ייצוגי הנשים, לעומת זאת, מציעים מלכת יופי מתוקה ומוסרית, ושתי נשים גיבורות חובבות גירבוצים ובעלות סממנים גבריים מובהקים. את כל הקקפוניה הזאת הכניס לורנס באחד מרגעי השיא אל תוך לועו המענג של מועדון דראג קווינס בלאס-וגאס. הנשים מתחפשות לגברים שמחופשים לנשים, בסצנת "גירלז-הו-לייק-בויז-הו-לייק-גירלז" שמתרפקת על פנינים כמו "ויקטור ויקטוריה" המופתי.
בשנים האחרונות, ענייני זהות מינית (ולא דווקא העדפה מינית) לא מפסיקים לרקוד ברייקדנס על פני שולחן הדיונים הקולנועי. "איזו מן שוטרת 2" מצטרף למעגל ומספק שתי דמויות של נשים חזקות המאמצות דפוסים גבריים כדי לבצע את משימותיהן, אבל לא בוחלות באמצעים שהנשיות מעמידה לרשותן.
באחת הסצנות המשעשעות מתקפלת בולוק בכאבים (מדומים) ומתחמקת בתואנה שהיא צריכה לקנות טמפונים וללכת לשירותים. השומרים הגבריים הסתומים בולעים את הפיתיון, והן מצליחות לברוח. הגברים שניסו לעשות מגרייסי הארט פנים יפות ותו לא נכשלו במשימתם. היא לא יכולה להיות מריונטה מעוצבת, היא רוצה להיות אישה. ההגדרה של עצמה כאישה עוברת דווקא דרך לבישת מכנסיים, הורדת האיפור וגירבוץ ביציות מסיבי. לאור הממצאים הפמיניסטיים-מרדניים, פלא גדול שמי שכתב את כל הסיפור הזה הוא גבר. הייתי מהמרת על נטיותיו המיניות של מרק לורנס, אבל אני מפחדת מהטוקבקיסטים.