תשכחו מזה, שום דבר לא באמת בטוח. המשפט השגור סביב מכונות האספרסו של הברנז'ה לקראת הכרעת מועצת הרשות השניה מחר במכרז ערוץ 2, הוא "אין מצב שקשת לא לוקחים". ברור ש"יש מצב" - אל תשכחו את הגורם האנושי, אותו גורם בודד שלעולם אין לסמוך עליו. במלון דן קיסריה יושבים כעת 14 אנשים שיכורים מכוח, מהמעמד ומהיכולת להתערב באופן בוטה ולהשתין (כן, בקשת) על מדורת השבט של
המדינה כשמתחשק להם.
למוטי שקלאר, המנכ"ל שהחל כמינוי פוליטי מהמפד"ל, יש כוח והשפעה עצומים בקרב חברי המועצה, שהיא עצמה הרכב בעייתי של אנשים, בלשון המעטה, המפקח על השידורים המסחריים שלנו. תזכרו מי יושב שם: חבורה של בני 40+ הכוללת מגיש לשעבר בטלוויזיה הגרוזית, מבקרת טלוויזיה בפנסיה, משורר ומתנחלת. מעט הנאורות מגיעה מהצד האליטיסטי של הקולטורה - אלו הם מיטב המוחות שיכולים לתכנן לוח שידורים נהדר לשעות 2 עד 5 בבוקר, אבל לא הייתם נותנים להם לגעת בסל התרבות הפופולרית שלכם. ובהינתן הרשות לרשות השניה, יכול מאוד להיות שקשת, הזכיינית שיותר מכולן הגדירה את ערוץ 2, הובילה אותו ומיצבה את רף האיכות שלו, תועזב ממנו מחר.
כבר מההתחלה זה הריח אחרת. קשת החלה את דרכה כזכיינית "השלישית", כששתי הזוכות האחרות במכרז נהנו ממעורבות של קבוצות התקשורת הגדולות בארץ ידיעות ברשת ומעריב בטלעד. קשת נדחקה פנימה תודות ללובי מהוקצע וחשיבה רעננה, שאופיינו בסטנדרטים עם ניחוח חו"לי. 10 שנים אחר כך היא מובילה ללא עוררין את הערוץ, ועושה את הטלוויזיה הטובה בישראל, מושא לקנאתן של הזכייניות האחרות. ההובלה בכל ז'אנר וז'אנר אינה מובנת מאליה, היא פרי עבודה קשה וחשיבה יצירתית. מי זוכר שקיציס ופרידמן הנחו רק לייט-נייט הזוי בטרם הפכו למובילי הטבלה? או שהניסיון הטלוויזיוני של ארז טל, אחד המוחות שהובילו את הפיכתה של קשת לזכיינית הדומיננטית, הסתכם טרם המכרז הראשון ב"העולם הערב" החובבנית? כך, עם הימורים אמיצים, סטנדרטים מקצועיים וראייה לטווח ארוך, הפכה קשת לזכיינית העשירה והמובילה בערוץ 2.
דרוש שגריר
קחו לדוגמה את הריאליטי - אחרי התכנית הכושלת והפיור-ריאליטי הראשון בארץ, "החפרפרת", קשת מיקצעו את הז'אנר עד תום. כיום, הגענו למצב שגם כשעושים ריאליטי "מכרזי", כזה המתובל בערכים כחולבן, קשת מצליחים לעטוף בקילוגרמים של גלאם את "השגריר", תכנית שבה הזוכה מקבל תפקיד פתטי של מחלק ברושורים בקמפוסי ניו-ג'רזי, ומביאה אותה להיות הריאליטי הנצפה ביותר בתולדות ערוץ 2. מולה, מאנפפת טלעד עם "דרוש מנהיג", שבו הפרס הוא קופה של 5 מיליון שקלים, אך מביאה את התכנית למחצית מרייטינג "השגריר", עם שמועות על סגירת התוכנית מחוסר עניין לציבור. בדיוק שם טמון כוחה של קשת במקצועיות, במעטפת, בצבעים, בחדות, בשפה וכן, גם בשיווק.
קשה להחליט מי ראויה לחלוק עם קשת את השבוע בעידן החדש של הערוץ. לצידה נראות שתי הזכייניות האחרות כאחיות פיסחות ומכוערות של מלכת יופי. טלעד, הזכיינית העיגולדית, במקום להיות האנדרדוג האיכותי ולהבליט את הרזומה של "לילה גוב", "פלורנטין" ו"החרצופים", החליטה לייצר בחילה לאומית עם איזה יום ירושלים מקושקש ומאולץ. רשת, הזכיינית "העממית", ולא במובן הטוב של המילה, שלנצח תציג פרוגרמציה של שלוש גזרות: תכניות בידור אוויליות ("ערב אדיר" החלטוריסטית ו"פספוסים", שנגררת עוד מימי רוממה); סדרות ה"אחי" ("טירונות", "מילואים", "חדר מלחמה") וגווארדיית מסעדת אולימפיה (יאיר לפיד, ניסים משעל, רפי גינת). מול השתיים האלה, איזה בר-דעת לא יחווה "שאפו" לזכיינית היחידה שהצליחה להפוך את חיים הכט, גמד מוזר ומעצבן עם שפת גוף של חולה אפילפסיה על ספידים, לסופרסטאר-גורף-רייטינג?
אסור, פשוט אסור, להיכנע לספין שמנבא את רכישת ערוץ 10 על ידי קשת, במקרה של כשלון במכרז. דווקא עכשיו, כשערוץ 10 מתחיל להתייצב ולהוכיח שהצופים יכולים לצרוך משדרים גם בערוץ ברודקאסט נוסף ובערוצי נישה, מבלי לתת את רוב המשקל לפלטפורמה עליה הם מוגשים, צריך לתת לו למצב את עצמו כאלטרנטיבה ראויה. אבל את מיקום 22 בממיר, עליו מתחרות עכשיו ארבע זכייניות שמאחוריהן גופים כלכליים המשקיעים סכומי עתק, ראוי להעניק למי שבזיעת חדרי הקונטרול שלה קרצפה, סיידה ועיצבה את המסך הישראלי החדש.