קשה היה להתחמק בשבוע האחרון מהשתפכויותיהם של כל כתב שיש ברשותו מכשיר וידיאו ו/או ביטורנט על מעלותיה, משמעויותיה הנסתרות והמיסטיקה של הסדרה "אבודים". במקביל אפילו כתבת אנטי גלובליזציה אחת נרשמה, עם ביקורת שלילית רבת תעוזה. למרות מקומו המכובד של הנסתר והמיתי בסדרה ויעידו על כך הפורומים באינטרנט - הצד החזק באמת של "אבודים" טמון בכתיבה המבריקה, בדמויות החזקות וברגעים המרטיטים שגורמים להרהר בה גם ביום שאחרי. וסליחה מראש על כמות הסופרלטיבים.
העלילה בבסיסה, כידוע, לא מפגינה מקוריות רבה. 48 ניצולים על אי בודד, את הסיפור הזה שמענו כבר על כל הווריאציות האפשריות שלו מסיפורי גבורה ועד משל לדינאמיקה ההרסנית בין בני האדם. היופי ב"אבודים" הוא שכנגד כל הסיכויים נוצרה כאן וריאציה חדשה לגמרי.
בניגוד לקלישאות הגדולות והשחוקות בהן הגיבורים מייד משנסים מותניים, בונים מחנה קבע, מוצאים אוכל ומטפלים באלמנטים הבסיסים להישרדות האדם, בעולם האמיתי האינסטינקט הראשון הוא בדרך כלל לחכות לישועה. האמונה הזו שמישהו כבר ידאג לנו למרות שאנחנו הישראלים נהנים לנכס אותה לעצמנו היא אוניברסלית. בהתאם, בפרקים הראשונים של "אבודים" לא תמצאו צריפים מעוצבים מבמבוק, ארוחות שחיתות או זוגות מאוהבים הולכים לעבר השקיעה. כמו שאנחנו כבר מזמן לא יודעים איך לצוד חיות בר, גם הם לא. האיטיות הזו, שבה מקסימום מטיילים ביער ובורחים ממפלצת, לא פוגמת בזרימה של הסדרה אלא הופכת אותה למענגת. למרות ההתרסקות על אי בודד, הגיבורים נותרים כפי שהיו ופועלים על אוטומט עד שיתאפסו על המצב החדש. הטיפול הרגיש בבני האדם שלכודים על האי הוא שמניע את העלילה וגורם לאמוציות החזקות ביותר.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
אחרי שהטראומה הראשונית של ההתרסקות נגמרת, על הסצינות היפהפיות של הטיפול במטוס ובפצועים, מתחילים הגיבורים לחזור לעצמם ולחשוב איך האני הקודם שלהם היה מתנהג. עם כל פרק שעובר הופכת עוד דמות לעמוקה ומרתקת, והאופי וההיסטוריה שלה מניעים את העלילה ומשפיעים עליה. קשה למצוא סדרות רבות שבהן לכל כך הרבה דמויות יש רבדים שונים באישיות, ולמרות זאת אין הרגשה של בלבול. צורת הפלאשבקים, הנדושה בכל מקום אחר, מקבלת פה תחושה של אגרוף לפנים. חשבתם שהכרתם את הדמות? שאתם יודעים הכל עליה? אתם לא יודעים כלום. המטען הרגשי שנחשף אצל הדמויות מטלטל את הצופה, ובפרקים הרביעי והחמישי בעוצמה ממש חזקה, ומערער באותה מידה את האי הקטן שהם נמצאים עליו.
כל אלה, יחד עם שאלת מיליון הדולר "מה לעזאזל קורה באי המוזר הזה?" יוצרים סדרה שאולי בגלל כמות המחמאות שנשפכה עליה אכזבה חלק מהצופים שציפו לאלוהים שיביט עליהם מהמסך, אבל באמת ראויה לכל מילה שנכתבה. אלוהים, עם זאת, נמצא בפרטים הקטנים, ואלו מראים את הגאוניות האמיתית של הכתיבה. אם תראו את הפרק הראשון שוב אחרי שראיתם כבר כמה פרקים, תגלו שהכל מתחבר בצורה מופלאה ודברים שלא שמתם לב אליהם מקבלים משמעות חדשה. גם הליהוק מרשים ביותר. הנטייה של הזמן האחרון לקמבק שחקני סדרות ותיקים מהנפתלין (ראו מקרה טרי האטצ'ר) מוכיחה את עצמה, ומתיו פוקס מזכיר עם כל רגע שהוא על המסך כמה הוא היה סקסי ב"שולחן לחמישה" המיתולוגית.
אז למנויי HOT יש עוד סיבה קטנה להתגאות בבחירתם בכבלים, לפחות עד שתגיע "עקרות בית נואשות" ל-YES בחודש הבא והבאזז התקשורתי המטורף יעבור צד. נכון להיום "אבודים" היא ה-סדרה בטלוויזיה עם העלילה הכי טיפשית שעשויה בצורה הכי מצוינת שיש - מפתיעה, מותחת ומרגשת. ההתמכרות מובטחת, ונראה אתכם עולים על מטוס בזמן הקרוב.
אבודים, אקסטרא הוט, שבת, 21:00