סינגולדה אינטרנשיונל

בתקופה הקרובה ייצאו בבריטניה כמה אלבומים שיביסו את המערכת החיסונית שלכם, ויגרמו לאינספור תופעות מוזרות. ארגון הבריאות העולמי כבר דיווח על גל התאבדויות בקרב אלפי אנשים בגילאים
70-40, ששמעו שהאלבום החדש של קולדפליי הולך להיות "אלבום רציני" ועל מעריצים פרנואידים של אואזיס, שתקפו חנויות תקליטים, אחרי ששמעו שהאלבום החדש הוא "הטוב מאז 'דפנטלי מייבי'". כיוון שנציגים נבחרים מתוך אותם אלבומים הגיעו לאוזנינו כבר עכשיו, הגיע הזמן לבדוק במה מדובר. עלו על בריקדות, הקיץ מתחיל כאן.

כריס מרטין טען בראיונות, שהאלבום השלישי של קולדפליי יהיה ה-"Kid A" שלהם. כשהבסיסט שלהם אוהב להתנסות בסאונדים מוזרים באולפן והכוונה שלהם לעשות גרסה ל"קומפיוטר לאב" של קראפטוורק, ההרכב שהכי השפיע עליהם כמובן, מצביעים על כך שאלה כבר לא הקולדפליי שאימא תגנוב לכם כדי לשמוע באוטו. כריס מרטין העביר לעולם את המסר שהוא לא רק בחור יפה שיודע לכתוב שירים יפים, אבל העולם ברובו נשאר סקפטי. הוא לא האמין ללהקה שגם בבי-סיידים שלה לא הראתה שום רצון להתנסות בדברים חדשים, אבל כריס מרטין התעקש והעולם חיכה והשלים עם כל דחייה של אותו אלבום. לבסוף זה הגיע.

"Talk", הקטע הראשון שדלף מהאלבום החדש של קולדפליי וכבר עשה את הבכורה שלו בתחנות רדיו בעולם, הוא אותו רימייק מדובר לקלאסיקה של קראפטוורק. אם לא הייתם יודעים את העובדה הזאת, אין סיכוי שהייתם שמים לכך לב. מדובר בריף לא מורגש אחד. מי שדמיין את מרטין מנגן את "קומפיוטר לאב" על פסנתר עם אותה מניירה של סיבוב ראש שנגנבה מטום יורק, ומולו ראה אנשים שמתרצים את הדמעות בכך שנכנס להם משהו לעין, יכול לשכוח מזה. "Talk" הוא קטע פופ עם אפיל אייטיזי מובהק, וכן, הוא שיר מוצלח. לא היה ספק מעולם בכך שכריס מרטין הוא בחור שיודע לכתוב שירים יפים, אולם העובדה שהוא התחיל לשמוע קראפטוורק לא הופכת אותו לאדם טוב יותר ומסתבר שגם לא למוזיקאי מעניין יותר. לטוב ולרע, זה נשמע כמו שיר של קולדפליי.

קולדפליי, "Talk" (הליקון)

ברנארד באטלר וברט אנדרסון הם אכן "פליטים". באטלר עזב את סוויד בגלל ויכוח מטופש שעיקרו אגו וגלה לג'ונגלים הנידחים של עולם הפופ עם קריירת סולו שמעולם לא התרוממה, ועם אלבומים משותפים עם דיוויד מקאלמונט. אנדרסון הוציא עם סוויד עוד אלבום אחד מוצלח לפני שאיבד את זה לגמרי. כעת, בזכות האינטרס המשותף של שניהם להפוך שוב לרלוונטיים, הם מאחדים כוחות ומוציאים אלבום חדש אחרי עשור שבו גם עורכי הדין שלהם לא דיברו. הסינגל הראשון מתוך האלבום של הלהקה החדשה שלהם, דה טירס, מתחיל בתיפוף דרמטי ועובר מייד לגיטרה שיכולה להתפרש רק בצורה אחת: סוויד שוב איתנו. זה קטע שיכול היה לצאת בקלות כבי-סייד בתקופת "דוג מאן סטאר" או להיות קלאסיקה שזויפה בקריוקי על ידי מעריץ חירש של סוויד. אין הפתעות, אין אכזבות, אין התרגשות. זהו פס הקול לנעורים שלא ישובו.

הטירס, "Refugees" (אן.אם.סי, Independiente)

דיימון אלברן הוא פליט הבריטפופ היחיד שנשאר רלוונטי וזה לא קרה במקרה. אלברן הוא היחיד ששמר על סקרנות וניסה לחדש ולהתחדש. לא הייתם יכולים לדמיין את הגאלגרים מקליטים אלבום של שירים אפריקאיים, מקימים פרוייקט צדדי של דמויות מצוירות, או מקליטים אלבום ניסיוני במרוקו? אפילו את דת' אין וגאס הם העיפו מהעבודה על האלבום החדש שלהם. אבל אלברן עשה בדיוק את כל זה בלי להביט אחורה בזעם. זו כנראה אחת הסיבות שבגללן העיף מהאלבום החדש של הגורילז את דן דה אוטומטור והביא במקומו את דיינג'ר מאוס (האלבום של הגורילז יוצא ב-EMI, אותה חברה שתבעה את דיינג'ר מאוס על המאש-אפ של האלבום האפור).

"Dirty Harry", אחד משני הקטעים שיצאו להורדה מהאלבום החדש של הגורילז, הוא קטע שונה מאוד מ"קלינט איסטווד", הסינגל הראשון מהאלבום הקודם (לסינגל הראשון באלבום הבא יקראו "מיליון דולר בייבי"? או אולי "הטוב הרע והמכוער"?). הוא מבוסס על לופ אייטיזי שעליו מתווספת מקהלה של ילדים שמצליחה לא לעצבן, כינור שמנגן תפקיד ערבי, ולקינוח גם סולו ראפ של מר ד' מאוס. הוא לא יהיה מגה להיט כמו "קלינט איסטווד" או יגרום לרגליים שלכם לנשור, אבל אין ספק שמדובר בקטע חמוד ביותר.

גורילז, "Dirty Harry" (הליקון, EMI)

מה עושה להקה שקמה בבוקר, ומגלה שלהקה אחרת מהעיר שלה גנבה לה את המפיק ועשתה אלבום שמציב סימן שאלה לגבי הרלוונטיות שלה? הקוראל החליטו לשכוח מהמיני אלבום הגרוע של שנה שעברה, להגיד שלום לאיאן ברודי שעבר לזוטונס ולהעביר את שרביט ההפקה לידיהם של פורטיסהד, (עוד סיבה שיכולה לגרום לאלבום הבא של פורטיסהד להדחות עד שנת 2015, בדיוק בזמן לתחייה של הטריפ-הופ). כך, בעוד שהזוטונס עשו את כל הדרך עד לפרסומות בערוץ 2, מגיע הסינגל הראשון מתוך האלבום השלישי של הקוראל ומביא שוב את אותה נימה סיקסטיזית אופטימית, שיכולה לשפר את היום בצורה משמעותית. זה בכלל לא מפתיע לגלות שהקוראל הם עדיין אותה להקה נפלאה שכותבת את השירים הקיציים הכי מדליקים בעולם (למרות שפיט דוהרטי טען שהוא מכר להם את הלהיט הגדול "Dreaming Of You"). אז מה אנחנו רוצים? אלבום חדש, ועכשיו!

הקוראל, "In The Morning" (אן.אם.סי, Deltasonic)

טורין ברייקס היו לרגע אחד בשנת 2001 הלהקה שכולם אהבו לאהוב: הם שרו את השירים הכי פשוטים והכי יפים ותיבלו את כל זה עם טקסטים אישיים שאמרו הרבה לכולנו. אז הגיע האלבום השני והשירים שהיו הרבה פחות טובים פגשו את ההפקה הנוצצת של טוני הופר (בק, אייר) וכל הסיפור נגמר ממש רע. הסיבוב השלישי, שנפתח כעת עם הסינגל הראשון "Fishing For A Dream", מראה סימנים של חזרה לאיכויות ולמינימליסטיות של האלבום הראשון, מה שנותן תקווה גדולה לבאות. תנועה אקוסטית חדשה אולי לא תצמח כאן, אבל אהבה אולי כן.

טורין ברייקס, "Fishing For A Dream" (הליקון, Source)