העובדה שטל ברמן נזקק מאז ומעולם לסייד קיק לצדו על מנת להתקיים בכבוד בחלל הטלוויזיוני, היא לא חדשה. רועי לוי עשה מזה קריירה ורן תלם עושה מזה המון כסף. עובדה זו מעידה על ברמן, יותר מהכל, שהוא חסר את הכריזמה הטלגנית הדרושה במקצוע שהוא בחר לעצמו. לפעמים די באנשים שלצדו ומאחוריו, על מנת לסייע לו להבריק, ולפעמים לא. אחרי שניתנו לה לא מעט ימי חסד, "הרצועה" עדיין נכנסת לקטגוריה השנייה.
מיקומה של "הרצועה" בביפ, ערוץ הצחוק של הוט, מביאה עמה מחוייבות להצחיק, או לפחות להתחצף. ברמן והחברים, לא מצליחים לעמוד בדרישות בסיס אלו, למרות שהם מנסים עד כדי כך שאגלי זיעת המאמץ ניתזים בפרצופו של הצופה המותש. טל ברמן הוא לא איש מצחיק, אבל הוא יודע מה כן. אורי גוטליב, אבי גרייניק ועוזי וייל (הכותב הראשי של התוכנית) הם אנשים מצחיקים מאוד. ולכן העובדה שהצטרפותם לברמן מניבה תוצרת כה משעממת ומייגעת היא לא פחות מעצובה.
אח שלו, עשיתי פוק
בהחלט מנסים לבעוט שם בתחת של מישהו ב"רצועה", אבל להגיד "פוק" ולצחוק על מציצות וערבים בטלוויזיה זו לא סאטירה, זו הפסקת אוכל של החברה המתחכמים מהנוער העובד במחנה קיץ. טל ברמן מעולם לא הלך עד הסוף עם האדיוטיות שמזמנת לפעמים המצלמה, ולהראות את התחת פעם אחת זה לא נחשב. הוא שומר על פאסון הנבוך / חינני שלו עד שהרולר מתחיל לרוץ. גרסת ה"התבגרתי" האינטילגנטית והרצינית שלו מקשה עליו עוד יותר להתחבר להשתטות שמצריכה קומדיה, או סאטירה לצורך העניין. הדיאלוגים המשוחקים והמתוסרטים שלו עם הדמויות בתוכנית במהלכם הוא עושה עצמו מופתע מהמתרחש, מביכים ומזכירים צפייה בקטעי הקישור של הפסטיגל. כשכבר מגיחה עקיצה אחת ראויה בדמותה של שרון ירקוני - קריקטורה אפקטיבית על אורית פוקס והריאליטי המקומי - היא מתמסמסת לבדיחה מתמשכת ודבילית. נראה כי ברמן רצה לעשות סאטירה נשכנית שתשאיר את הפוליטקלי קורקט לערוצים המרכזיים, אבל להציג מגיש ערבי באם.טי.וי זה לא פוליטי, זה ג'ייסון דנינו הולט עם מבטא.
בעוד שאפשר להתנחם בעובדה שברמן הוא בסך הכל בחור חמוד לאללה, הרי ששגיב פרידמן בתפקיד הכלב הוא פשוט רע. פרידמן שאמור להיות הילד הרע של התוכנית, זה שמרשה לעצמו לשאול את השאלות שאסור, מפגין הומור סטנד אפ ניינטיז ירוד שמחלץ בעיקר הרמת גבות עייפה. גוטליב וגרייניק, מוכשרים ככל שיהיו, לא יכולים להציל את הסיטואציה מדליחותה ואת הפאנצ'ים מיבשושיותם.
על אף נפילות פה ושם, טל ברמן נהנה מתדמית של פרסונה איכותית בביצה המקומית. הוא אינטיליגנטי, בקיא ורהוט ובעליה החוקיים של אותה תכונה חמקמקה שהופכת אותו למאמי למבינות עניין. אולי הוא צריך להתמיד עם הרדיו, אולי להחליף נישה. כך או כך הוא בטוח רואה את התוכנית שלו ויודע שהיא לא ההברקה עליה הוא חלם.