בקרוב בהולמרק

רוח נעורים נושבת בגלגלי "גיבורים דמיוניים". דן האריס הוא במאי צעיר אך אמביציוזי שהספיק בגילו הפעוט להיות שותף לכתיבת "אקס-מן 2", לביים סרטים קצרים שקצרו תשואות בפסטיבלים נחשבים בעולם, לזכות בפרסים על תסריטים שכתב, ולכתוב תסריטים לשלושה פרוייקטים שיצולמו במהלך השנתיים הבאות. את "גיבורים דמיוניים", סרטו הראשון באורך מלא, צילם כנראה בין לבין, ואולי מכאן חולשתו.

הסרט לוקח אותנו אל קרביה של משפחת טראוויס הפוסט-טראומתית. האח השחיין והמוצלח (קיפ פרדואה) התאבד בירייה והשאיר אחריו אבא שבור לחתיכות (ג'ף דניאלס), אימא מתפרקת (סיגורני ויבר), אחות שבורחת לקולג' (מישל ויליאמס) ואח צעיר ומבולבל (אמיל הירש). כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם הזעזוע באופן אחר. האבא והאחות מתנתקים מהמשפחה, האימא מעשנת גראס ופותחת פצע ישן שקשור בשכנה ליד, וטים טראוויס, האח הקטן ולכאורה הפחות מוצלח, מנסה להמשיך לחיות תוך שהוא נושא סוד נורא בבטן.

התסריט של "גיבורים דמיוניים" לא כתוב היטב. הדיאלוגים לעיתים מאולצים, המבנה רעוע והרעיון הכללי מיוצג באמצעות מגוון גדול מדי של אלמנטים המפוזרים בצורה לא אחידה בסרט. התוצאה המתקבלת היא חוסר יכולת להתרגש מהנעשה על המסך. הסצנה בה האימא מעשנת בפעם הראשונה מריחואנה גובלת בחוסר אמינות מוחלטת, היא פשוט נראית שיכורה כלוט. גם המשחק לא טוב, במיוחד זה של ג'ף דניאלס המגלם את האב. נסיכת הנוסע השמיני, סיגורני ויבר, מגלמת בנחישות משעשעת תפקיד פגיע, אבל לא יכולה להציל את הדינמיקה הלא משכנעת עם השחקן שמולה.

גם הבימוי והצילום לוקים. הצלם טים אור עשה עבודה שכוונותיה אינן ברורות. מצד אחד הוא יצר תחושה ריאליסטית ולא אסתטית, ומצד שני לא הלך עם זה עד הסוף. יצור הכלאיים הוא סרט דהוי ולא יפה ששפתו כמעט חובבנית. הבימוי שואף לפשטות אבל לא לוקח את האג'נדה הזאת עד הסוף, ומשאיר אותנו עם הרגשה של סרט טלוויזיה לא מוצלח במיוחד.

"גיבורים דמיוניים" לוקה בכל אופני העשייה שלו. אבל למרות כל חולשותיו, הוא משרה תחושה של אמת גדולה. האריס שפך על המסך את הקרביים שלו, ובזכות העובדה הזאת הוא יכול להזדחל, למרות החסרונות, אל ליבם של צופים רבים - דברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. הבעיה היא, אולי, שבמהירות בה הוא נכנס, כך הוא יוצא – מבלי להשאיר ולו משקע רגשי קטן או תובנה כלשהי. אולי בסרטו הבא יצליח לתת לפצע שלו לדמם על הקהל באופן שיוכל להשאיר סימן. בינתיים, הייתי ממליצה לו לצפות במשפחה הפוסט טראומתית ב"דלת נסתרת", אולי יוכל ללמוד מטוד וויליאמס (וג'ון אירווינג) איך שמים על המסך סודות מהמרתף ונשארים בחיים.