אבודים ברייטינג

"אבודים", הסדרה המוערכת והמצליחה מבית היוצר של ABC, נחתה לפני שבוע בערוץ הנישה אקסטרה הוט בקול תרועה, שלעומת צליליו נשמעו הדיווחים על מותו של האפיפיור כסיקור דל על מותו של הומלס ברמת גן. עשרות עמודים ב"רייטינג" וב"פנאי פלוס", כתבות מקדימות, ניתוחים וביקורות מושכלות באתרי האינטרנט השונים, פופ אפים ושלטי פרסום הציפו את המדינה והבהירו דבר אחד מעל כל צל של ספק: אם לא תצפו ב"אבודים", אתם מפסידים את יצירת המופת החדשה של המאה ה-21. כמה מצער אם כן שיצירת מופת זו נגישה רק למנויי הוט, שמספרם עומד על כ-940,000 איש בלבד ומתוכם גם רק לאלו שמוכנים לשלם עבור הערוץ אקסטרא הוט.

אמנם ההתפוצצות הביקורתית בישראל על "אבודים" הייתה נדירה בעוצמתה, אבל בהחלט ניתן לצפות להישנותו של אירוע דומה בעוד פחות מחודש, עת תעלה על מסכי מנויי יס "עקרות בית נואשות", עוד סדרה מצוינת מבית ABC, ששולטת ללא עוררין בחודשים האחרונים בטבלת הרייטינג של ארה"ב. למרבה האירוניה, הסדרה, שזוכה בממוצע ל-25 מיליון צופים לפרק, תגיע לחברת הלוויין שמונה כיום 480,000 מנויים ותשודר בערוץ הנישה יס פלוס. זהו גורלן המצער של עוד סדרות רבות ומדוברות דוגמת "The O.C", "הישרדות" ו"מגרש ביתי" (יס וויקנד), "ורוניקה מאיירס", "CSI ניו יורק" ו"ג'ואי" (אקסטרא הוט), או "קרניבל", "נשות הכדורגלנים" ו"משפחה בהפרעה" המשודרות ב-יס פלוס, שנחשפות למספר זעום יחסית של צופים בארץ. הרשימה נמשכת ומתארכת ומעוררת דקירת קנאה וכאב בכל ליבו של צופה טלוויזיה נאמן, מעודכן ואובססיבי.

לפני שפרץ הלוויין אל זירת השידור ביולי 2000, היו סדרות רכש מצליחות כדוגמת "אקס פיילז", "סקס והעיר הגדולה", "אלי מקביל", "שיקגו הופ" ו"הפרקליטים" משודרות בערוץ 2. במקרים אחרים הם הגיעו אל ערוצי הכבלים השונים ששימשו כמונופול ובית חם לסדרות כמו "חברים", "בברלי הילס", "שולחן לחמישה", "ER" ועוד. באותם ימים רחוקים ונשכחים אפשר היה לקיים שיחה ערה עם כולם על כל אחד מהנעשה באותן סדרות. הפרק של "ER" שצולם כולו בשוט אחד, הגילוי של ברנדה את ניאופיהם של קלי ודילן, התפשטות הסרטן אצל צ'ארלי או התמודדותה של מירנדה עם אקט ליקוק פי הטבעת היו כולם שיאים טלוויזיוניים עליהם יכולת לדוש בחברה, לנתח ולטחון בחדווה.

חברותא זו מסביב לטלוויזיה כבר כמעט ואינה יכולה להיווצר כיום סביב סדרות רכש. בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית והמפולחת עד דק, אם תמצא עוד אדם אחד מסביבך שרואה את אותה סדרה, הרי שזה הזמן לפתוח בקבוק שמפניה. מעילתו הכמעט מוחלטת של ערוץ 2 בתפקיד ייבוא סדרות מחו"ל, דשדושו של ערוץ 10 ובעיקר המאבק האינסופי והאימתני בין הלוויין והכבלים יצרו מצב בלתי אפשרי שבו מיטב התוצרת האמריקאית והבריטית המשודרת במולדתן ברשתות ארציות, נדחפות בישראל אל חברות מתחרות אלו שפונות לאחוז חלקי ביותר של ציבור הצופים.

חוסר הצדק של מצב זה ואי הגינותו כלפי הצרכן רק גדל עם חלוף הזמן. עם הסלמת התחרות בין החברות ובגלל רצונן העז לנפנף בפיתוח של עוד ועוד ערוצים איכותיים, סדרות הייבוא המוערכות והמצליחות ביותר מושלכות במתכוון דווקא אל ערוצי נישה עליהם המנויים נאלצים לשלם בנוסף לחבילת הבסיס. בדיוק כמו שקרה בערוצי הסרטים וערוצי הספורט, שהתרוקנו מתוכן לטובת ערוצי "שלם וצפה" מיוחדים. על מנת לקבל את אקסטרא הוט לדוגמה, עליך להוסיף עשרה שקלים לחבילת הבסיס שעולה 186 שקלים ובלוויין המצב אינו שונה. על מנת לקבל את יס וויקנד עליך לשלם על חבילת הסרטים, ואילו על מנת לקבל את יס פלוס ו-יס Y, עליך לשלם על כל חבילת הבידור. כך או כך, אתה חוצה את קו 200 המצלצלים. מצב בלתי אפשרי זה עומד בניגוד מוחלט לניהול השוק בארה"ב בה הצופה מקבל את ארבעת הרשתות המרכזיות (NBC, CBS, ABC ופוקס) ומחליט על איזה הרכב ערוצים נוספים הוא מוכן לשלם. אם השוק בישראל היה בנוי באופן דומה, הרי שהיינו יכולים לחיות בעולם אוטופי בו הצרכן מרכיב לעצמו חבילת ערוצים משלו מבלי הצורך להתחייב מראש ובאופן בלעדי לחברה אחת בלבד.

מדהים לגלות כיצד בעידן מגה-צרכני וקפיטליסטי, נגזר על הצופה להידפק בשנית ועוד תחת הכרזות בומבסטיות ושקריות המתיימרות לפעול לטובתו. כל אותן "פתיחות שוק" מתוקשרות, הפרטות וחיסול מונופולים שנעשו כביכול למען טובת הצרכן, עבור יצירת תחרות בריאה במשק ובשביל הרחבת האפשרויות לצופה, יצרו בסופו של דבר שתי חברות הנאבקות זו בזו עד זוב דם על חשבון הצרכן. במקביל, שני הערוצים המסחריים קונים סדרות רכש על הדרך, משבצים אותם בשעות תמוהות ("זהות בדויה"), משדרים אותן בשידור חוזר ("סופרנוס" ו"הבית הלבן") או מעכבים אותן לנצח בבוידעם, עיין ערך "Nip/Tuck", שכבר נרקבת ממזמן במחסני רשת. מחדלים אלו צורמים עוד יותר לאור העובדה שבגלל תפוצתם הארצית, ערוצים אלו הם היחידים שיכולים באמת לקיים את המושג האנכרוניסטי "מדורת השבט" ולתדלקו עם קצת איכות בניחוח חו"ל.

בסופו של דבר, לצופה ממוצע ההכנסה בישראל לעולם אין גישה לכל "הסדרות הטובות בעולם". זה תמיד יהיה לחלק מהן ובמחיר של קבלת אלפי ערוצים מיותרים בהודית ו"בחינם". כל פיתרון אחר אינו אפשרי לרוב האוכלוסייה מבחינה כלכלית. אמנם כתוצאה ממצב זה פונים הרבה אנשים להורדות בסיטונאות מהרשת, אך פיתרון זה עדיין אינו מספק לחלוטין בגלל איכות הקבצים, מהירות ההורדה או הזמן, ההתמסרות וההבנה שנדרשים לפעולה זו.

משעשעת העובדה שדווקא ערוץ 1 החטיארי מחזיק כיום באמתחתו תוצרת אמריקאית משובחת במיוחד כדוגמת "CSI", "חוק וסדר", "משפחת סימפסון" והלהיט המגה היסטרי "אמריקן איידול". למרבה הצער, גם אפשרות זו אינה משובבת נפש כלל, מכיוון שרק הניסיון לבדו למצוא את התוכניות בערוץ אוטיסטי זה, יגרום לבן אדם הממוצע לשקול שבירת קופת חיסכון ותשלום כפול לכבלים וללוויין.