אנחנו שנינו מאותו מוסך

כש"פלורנטין" הבליחה לפתע בשידוריה הראשונים ב-1997 הייתי רגע לאחר השירות הצבאי, ולא הפסדתי פרק. הייתה תחושה של חדשנות בסדרה. סופר על צעירים אחרי צבא, יחסים, יחסי מין, מכל מיני סוגים, בשכונה הכי חמה בת"א. היום בקיץ 2005, בהפקה נשארה תחושת הנאיביות ופלורנטין השכונה, במונחים תל אביבים, נשארה בשוליים. אולי עדיין חמה, אך בעיקר מטינופת מזבלה ומצעירים זרוקים מעושני גראס.

במבט לאחור "פלורנטין" הביאה בשורה נכזבת. הן בעשייה הטלוויזיונית והן בעשייה המטרופולינית. חבורת ירושלמים אחרי צבא הגיעה לעיר היחידה בארץ, שמשהו קורה בה, כדי שמשהו טוב גם יקרה להם. הם הגיעו בעידן רבין והסכמי אוסלו והמשיכו לחפש את האור גם בימים החשוכים שאחרי רציחתו. גם כיום, הסדרה עדיין מעבירה בקסם רב את תחושות הפנימיות והחלומות של הצעירים של אז, ובצער היא נשארת כמעט כמו מסמך היסטורי על אותן תחושות בטן שהתבררו במבחן הזמן כהריון מדומה. הצונאמי התרבותי סחף גם אותם אל הטלנובלות והריאליטי ואל בית החרושת הבלתי מפוקח של ערוץ 24.

שכונת פלורנטין הייתה אמורה להיות המקבילה של צ'לסי והווילג' בניו יורק, אך אכזבה. הדור הצעיר, שהגיע לפלורנטין וגם אלה שיצרו את הסדרה, סטו למחוזות אחרים. היום האזור שבו דברים קורים בת"א, עד כמה שניתן לומר "קורים", נמצאים במתחם שבין לינקולן – שינקין עד אלנבי לא כולל. ניתן להוסיף מובלעות ביפו ואת נווה צדק המתברגנת. פלורנטין משמשת עדיין כאותה שכונה למי שמחפש לופט גדול בשכירות יחסית נמוכה, וגם מוכן לשאת את הרעש המחריד וריח המזבלה. בקיצור, "שכונה".

יוצרי הסדרה, עידו בורנשטיין, איתן פוקס וגל אוחובסקי עדיין יוצרים בשצף קצף הפקות עשויות היטב, אך ללא בשורה משמעותית. בורנשטיין בעיקר בפרינג' ופוקס את אוחובסקי בלב הקולנוע המיינסטרימי המתחנף. רוב הסדרות וההפקות, שבאו אחרי עידן "פלורנטין" צללו לתהומות הבינוניות. נראה שבינתיים שכונות חמות ובועטות דוגמת פנטזיית פלורנטין לא מעניינות היום אף אחד מהשלושה בפרט ואת תעשיית הבידור והקולנוע בכלל. הכול כולל הכול מכוון הישר לנוער ולפרובינציות.

ממשיכים ליצור בת"א על כל מה שהוא לא כאן. הקולנוע מרחיק למסעות בגרמניה, בהתנחלויות ועד סוף העולם שמאלה. הטלוויזיה מחפשת ברחבי הפרובינציה את הכוכב הנולד הבא, כאילו שפלורנטין של אז נמצאת כיום בכלל בקרית גת. "מילואים" במילואים, "המשאית" בדרום, הטלנובלות באולפן ו"הבורגנים" בשום מקום ברור. יאמר לזכותה של "פלורנטין" שהיא הצליחה בזמנו להביא את הצופים לתוך העיר המרכזית והיוצרת, תל אביב. היום בישראל 2005 הטלוויזיה יוצאת אל הצופים עד לפתח הדלת.