"מזימות זרות" הוא מותחן עבור מי שמוכן לשרוף שעתיים ומשהו על סרט שעונה להגדרה "חביב". למרות זאת נראה שלמפיקי הסרט אין שום סיבה לדאגה במיוחד לאור העובדה שלתעודת הביטוח של ההשקעה הכלכלית העצומה שלהם בסרט קוראים ניקול קידמן ושון פן. שני השחקנים המוכשרים מובילים את הסרט אל מחוזותיו הלא מאד מפתיעים בכריזמה הרגילה שלהם. אחרי שהתייסרה ב"לידה" של ג'ונתן גלייזר, חוזרת ניקול קידמן לכרכם את פניה שוב. גם פן מפגין מנעד הבעות דומה לאלו שעטה על עצמו ב"מיסטיק ריבר". שניהם מצולמים מזוויות מחמיאות בלבד, יפים ושבריריים כנדרש.
הסיפור הוא על סילביה ברום (קידמן), מתורגמנית באו"ם שחוזרת בערב קריטי אחד אל החדר שלה המשקיף על אולם הכנסים, ושומעת לחישות בשפת הקו? (אפריקה). תוכן הלחישה הוא איום לרצוח אישיות אפריקנית רמת דרג ומאד שנויה במחלוקת שאמורה להגיע ולשאת נאום. כשסילביה מדווחת לממונים עליה על המקרה המסתורי והמפחיד, מתחילה חקירה בראשותו של שון פן. מרגע זה ממריאה סדרת חילופי מבטים ענוגים בינו לבין המתורגמנית היפיפייה, והעלילה תסתבך עד להתרה המיוחלת.
שיחה בלי אמירה
סידני פולק, האיש שביים את "טוטסי" ו"הפירמה" הוא יוצר שבע סרטים, אבל הבימוי שלו ל"מזימות זרות" קצת תמוה. בואו נגיד שהאיש צפה לאחרונה ב"השיחה" (1974) ולא התבייש ללכת על מחוות קשות. לחלק הראשון של הסרט יש גוון אומנותי מובהק שוטים שמתחילים ללא פוקוס והולכים ומתמקדים. במילים אחרות, מעבר מתמיד שחוזר שוב ושוב מהמטושטש לברור. הרעיון של חשיפת האמת מאחורי הבלבול מנחה אותו לאורך הפתיחה, אך נעלם חיש מהר לטובת קטעי אקשן. נראה כאילו מישהו זירז את מר פולק וביקש ממנו לרדת מהעץ האומנותי שלו ולהתחיל להרביץ במרדפים. הסרט כולו עטוף צלליות וגוונים שחורים, הגיבורים הם למעשה אנטי גיבורים פן איבד את אשתו בתאונת דרכים ומאז הוא שבור לחתיכות, וקידמן הגיעה לאו"ם כדי לרפא את פצעי משפחתה שנרצחה. שניהם נעים במסדרונות כרוחות רפאים. אילולא הסוף הקתרטי, עוד יכול היה להתפלק לסידני פולק סרט עם אמירה. הזיקה ל"השיחה", אגב, נמשכת גם עם בחירת השם (באנגלית "המתרגמת").
הצילום האפלולי והמצוין של "מזימות זרות" שייך לדריוס קונג'י, האיש העסוק שצילם את "החוף" ו"השער התשיעי". המוזיקה, לעומת זאת, של ג'יימס ניוטון הווארד ("הכפר", "הנוסע", "איזו מן שוטרת 2") שהלך על חוסר מקוריות משווע שירים אפריקאים לצד ביטים אלקטרוניים ברגעי האקשן. כל אחד מהעוסקים במלאכה הוא מקצוען בעל ניסיון, רק ש"מזימות זרות" לא מציע שום דבר חדש מלבד בידור בינוני ומעט ארוך מדי. התסריט כתוב לפי חוקי הז'אנר, העלילה הולכת ונבנית אל שיאה, רגעי הקיטש יושבים היטב במקומם ומי שלא ראה עשרות מותחנים אחרים יוכל אולי להפיק מ"מזימות זרות" הנאה לא מבוטלת.
אוטובוס מתפוצץ, מתנקשים באו"ם, אנשי FBI קשוחים ושני גיבורים רגישים ויפים עד כדי גועל נפש, אלו המרכיבים של הסלט הנוכחי מבית סידני פולק. בזאת הוא מצטרף לטוני סקוט, דיוויד מאמט ומייקל מאן, יוצרים ותיקים שפיזרו בשנה האחרונה סרטי אקשן בינוניים עם לוק מגניב. הקופות, אגב, לא רואות אותי ממטר וממשיכות לצלצל כאילו מישהו רודף אחריהן עם לום.