אז גם אתה אוכל את הלוקש?

בואו נתעמת לרגע עם הטענה הזו. הלהקה הטובה בעולם. הלהקה החשובה בעולם. רגע, כן, אנחנו כאן בשביל לדבר על "אמנזיאק", אבל כפי שידוע גם בטח לאליעזר שטורם, מדובר באח של הילד א' שהיה האלבום האחרון של רדיוהד. אפשר כמובן לנסות לקבוע איזה אנחנו יותר אוהבים, מי מהם יותר נסיוני, באיזה יש שירים יותר טובים בסך הכל, לאיזה עטיפה את יותר מתחברת או האם כשמקבצים את שניהם צריכים להתחיל מהסוף בשביל להתחבר ולהבין לאן התכוון התום יורק הזה בשירים האלה הלא ברורים שלו שאנחנו אוהבים בכל זאת כי אנחנו בכלל לא בקטע של מיינסטרים ומוזיקה שכל השאר ישמעו.

אני חייב לציין שעוד ב"ילד א'" לא הייתי יכול לחכות ל"אמניזאק" (ולכן גם שמעתי חלק מהשירים אז ברשת). כל השבחים שנתתי אז מגיעים גם ל"אמנזיאק", בשינויים קלים. שניהם אלבומים נהדרים ולא ממש מתפשרים של להקת רוק פרוגרסיבי נחשבת ועדכנית שהופרדו מעט אחרי הלידה. מה שבעצם יוצר את ההבדל ביניהם זאת הבחירה שנעשתה על ידי הלהקה: איזה שירים להכניס לזה ואיזה לזה. זהו.

אז בואו נתעמת עם הטענה ההיא. רדיוהד היא להקה נפלאה. השירים שלה מרגשים אותי, וכנראה עוד ים של אנשים. בשלב מסוים, אחרי "או.קיי קומפיוטר", שהצליח יותר מדי גם לטעמי וגם לטעמם של רדיוהד, החליטו חברי הלהקה שהם בשום אופן לא מוכנים לעשות עוד אלבום כזה. ואני מזדהה. הרגע הראשון בו התחלתי להרגיש רע בקשר לרדיוהד קרה בשנייה שהם הפכו ללהקה הטובה בעולם, שעשתה את האלבום החשוב של השנה. כזה אני. נדמה לי שגם הם.

בפני להקת הרוק החשובה בעולם עמדה ההחלטה - או לא לעשות יותר אלבומים, או לעשות את זה בדרך אחרת, וזין על כולם. הם בחרו בזין, נכנסו לאולפן למלא זמן, והכינו יצירה אקספרימנטלית וקשה לעיכול, שהחלק השני שלה עומד במרכז העניינים עכשיו.
אולם כאן הבעיה. המסה הגדולה אוהבת את "ילד א'", וכנראה תאהב גם את "אמנזיאק". כך גם התקשורת. כך גם אני. שני האלבומים האלה היו, לדעתי, סוג של מבחן לקהל, צעד בדרך לדילול כמות המעריצים. כפי שעשו בעבר מספר קטן של להקות אחרות, רדיוהד ביקשה ליצור נקודת צינון שתאפשר לה לחיות בשקט ולהקליט עוד איזה שבעה אלבומים עד שתתפרק.

וזהו הפרדוקס. נדמה כי אנחנו בולעים את כל מה שרדיוהד זורקים לנו. אני המסה, התקשורת, העדר. ואני לא רואה את זה משתנה בקרוב, אלא אם כן תום יורק יירד למחתרת (או באמת יקליט אלבום גיטרות). רדיוהד נכשלה במבחן שביקשה להעביר את העולם. הוא כנראה היה קל מדי. לאף אחד לא אכפת על מה יורק מדבר, גם לא לחברי הלהקה (לפי מה שאני קורא). העיתונים שיורק שונא והמעריצים-קונים ימשיכו להלל את אלבומיו ולנתח מהם שורות, כי ככה זה הולך. והמצב הזה מגחיך את רדיוהד וממשיך לקבע אותם כאיקון המאוס שממנו הם משתדלים לברוח.

אז בשביל לשבור את המעגל הזה, הקהל שאני מייצג חש שרדיוהד נכשלה. אני מקווה שיש לכם להכיר לי את להקת הרוק הטובה בעולם, ואם לא, אני מוכן מתישהו לנדב לכם את שלי.