הברווזון המכוער הוא קרוב משפחה של הברווזון מושיקו?

אגלי דאקלינג (Ugly Duckling) הם שלישיה לבנה מלונג ביץ' שעושה אולד-סקול היפ הופ. הם לא גדלו ב-Hood, הם מעולם לא ראו גופה, הם לא מנבלים את הפה שלא לצורך, לא נושאים נשק חם, ושמועות אומרות שהדי.ג'יי שלהם, יאנג אינשטיין, עונד את שרשרת הזהב הענקית שלו בשביל הצחוקים בלבד. תקליט הבכורה שלהם, “Journey to Anywhere", שיצא באירופה בלייבל המכובד אקס.אל (פרודיג'י, בייסמנט ג'קס, Badly Drawn Boy) מלא בטקסטים שהיו יכולים להתפרש כפרודיים. יש להם שיר שצוחק על משפטי פתיחה השגורים בפי ערסוואתים שמתחילים עם בחורות, יש להם שיר שצוחק על פוזות מאצ'ואיסטיות, ויש להם שיר על כוכבי הראפ המיינסטרימיים שעיסוקם העיקרי הוא להשוויץ בהונם הכלכלי. בתרגום חופשי מתוך השיר “A little Samba”: "יש לי מכונית מעופפת ושני כרישים בתור חיות מחמד/ מה, אמא שלך מרשה לך לגדל את הכרישים לבד?".

עד פה העסק נשמע כמו ערב מערכונים מוזיקליים של צעירי תל אביב, אבל הברווזון המכוער הם יותר מזה. מבחינה מוזיקלית התקליט שלהם הוא מקפיץ וחמוד באופן אולד סקולי מסורתי, גם אם הם לא המציאו ולו תו אחד חדש. מי שממש אוהב אותם משווה אותם לג'וראסיק פייב. לי הם יותר מזכירים את פיז דה פאמילי, ואני לא אומרת את זה לרעה. לאור העובדה שאגלי דאקלינג עושים היפ הופ מכל הלב מאז 93', ברור שהם לא עושים את זה כאקט פארודי. אבל היות והם לבנים חנונים ואין להם שום כוונה להתנצל על זה, הדבר היחיד שהם יכולים לעשות בנידון זה להשתמש במנות גדושות של הומור עצמי, ותאמינו לי שהם יודעים שמי שצוחק על פאף דדי בסופו של דבר צוחק גם על עצמו. למה באיזה יקום מקביל שלושה ברווזים עקומים שכאלה יזכו לקבל סיבוב על ג'ניפר?

אבל עם כל החשדנות הטבעית שמתלווה להאזנה לאלבום של להקת היפ הופ לבנה (היות ומהביסטי בויז ועד הביסטי בויז לא קמו כביסטי בויז), יש לאגלי דאקלינג חן אנדרדוגי לבן, בעיקר בטקסטים, שאפשר להתחבר אליו ממקומות שונים מאשר אל הפנטזיה השחורה. התקליט מלא ברפרנסים מתרבות הפופ עליה גדלו השלושה, שנראה שהם לא בדיוק עומדים בראש מעיניהם של החבר'ה של סיסקו וליל' קים מחד, או של קומון וטאליב קוואלי מאידך. אז אם אתם רוצים טקסטים שיזכירו לכם דברים כמו קרטה קיד, Soft Cell, סרטים מצוירים מיתולוגיים כמו Hong Kong Phooey (על גיבור העל שהוא כלב קרטיסט) ו- Groovy Ghoulie, ואת ספרי הילדים (ובעיקר הילדות) הבלתי נשכחים של ג'ודי בלום, הגעתם למקום הנכון. היפ הופ ענק זה לא, אבל לפעמים גם באשכנתוזים האלה יש משהו.