הסר את הדיברות

ליהדות יש נטייה להפוך את הגיבורים הכי ערמומיים ושפלים בתולדותיה לאנשים החשובים ביותר בהיסטוריה שלה. מי מהאבות זוכה להנצחה המרשימה ביותר וכל העם נקרא על שמו? האם אברהם הישר שסירב לקבל שוחד ומתנות? האם זה יצחק התמים שבימינו סביר להניח היה מאובחן כבעל פיגור סביבתי? יצחק היקר, שבפרשת העקידה לא הבין שמשהו בתוכנית השתבש, גם כאשר אבא שלו קשר אותו לערמה של עצים, נתן לו להחזיק דלקן מאיץ שריפה ביד ושאל אותו בדמעות אם יש משפט אחרון שהוא רוצה למסור לאמא. גם אז יצחק התמים אמר: "תגיד לה שאני קופץ בשבת, שתכין לי שניצלים".

דווקא יעקב הוא זה שזוכה ששמו יהיה שם העם, ישראל. יעקב התחמן שגנב את הבכורה מעשיו. יעקב שרימה את דודו לבן והרים לו את כל הרחלים הטלואים והשאיר אותו בלי שתי בנות ועם שלוש כבשים מזות רעב. יעקב שהפלה שניים מבניו לרעה ופירק באבהותו הגרועה את כל המשפחה לשבטים, מהלך שעד היום אנחנו סובלים ממנו, הוא האב המוערך עלינו מכולם.

גם המלך החשוב ביותר בתולדותינו, דוד, היה נואף חסר שליטה, ששלח את הבעל של המאהבת שלו למוות. ואפילו משה, הנביא החשוב ביותר, ששבוע פסח הוא השבוע שלו, הוא דמות שמשום מה רוב המפרשים לא ראו את האמת לגביה. האיש היה נוכל ושקרן, מאחז עיניים, שלמד לעשות טריקים זריזים עם מטה מעץ, הוציא אותנו למלחמה מיותרת בצבא הפרעוני, הרס את המטבח היהודי לנצח בשורה של כללים שכמעט גרמו לרות סירקיס להתאבד, ואף פעם לא לקח אחריות על כך שהכניס אותנו לארבעים שנה בבוץ המדברי בסיני. רק יהושע, שבא אחריו והוציא אותנו משם בנסיגה חד צדדית תחת ירי בלתי פוסק של אבני קלע עמלקים, כמובן נשכח מלב העם.

משה טען בזמנו שקראו לו משה כיוון שבת פרעה מצאה אותו ביאור ואמרה "כי מן המים משיתיהו ועל כן שמו יהיה משה", ובאותה שנייה כל נערותיה הסתכלו עליה ואמרו לה "לא חבל? משה לוי זה שם של ערס". מדובר כמובן בסיפור שקרי נוסף שהמציא משה. אם בת פרעה היתה מושה אותו מן המים היא היתה אומרת משהו בפרעונית עתיקה, אבל החור הזה בסיפור שמו העברי של הנסיך המצרי החזיק מעמד 3500 שנה, אז בואו גם אנחנו נתעלם ממנו ונמשיך הלאה.

למן תחילת הדרך משה היה סוג של עוזי כהן, מנהיג הליכוד הנוכחי. גם הוא כעוזי בן ימינו היה עילג ומגמגם. גם משה סידר לבן משפחתו, אהרון כהן, עבודה בתור מנהל המשכן. לתפקיד זה הוא התמנה בלי ניסיון קודם בכהונה, כשהתפקיד הרציני היחיד שהוא מילא לפני כן היה דוברו של משה במשך כמה שבועות במדבר. לא לחינם בשנייה שאהרון ניסה לתפקד לבד בתור כהן הוא מצא את עצמו מעורב בשערורייה של שחיתות בפרשת עגל הזהב.

משה גם התכחש לדמוקרטיה. ברגע שבני קורח רצו חלק בשלטון והזכירו את המילה פריימריס, משה עשה בהם מעשה רוזנשטיין, ודאג שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותם חיים. בקיצור, היתה שם במשפחת לוי שחיתות מוחלטת. אבל שום דבר מהשחיתות הזאת לא נדבק במשה. האיש היה ממש קוסם.

וככה הוא באמת התחיל את הקריירה שלו, כסוג של קוסם. ואפילו לא מהמוצלחים. חוששני שאם היה פועל בימינו הוא לא היה מתקבל לעשות פינה בשישי עם מיכל. הקסם האהוב עליו היה זריקת המטה על הרצפה והפיכתו לנחש. לאחר ששכנע בקסמים זולים את העם שהוא ייצג אותם לפני השלטונות, שלח משה בקשה רשמית בכתב לפרעה שישחרר את העם, אבל בארמון לא הבינו את מה שכתב, כי היה לו כתב מסודר וברור ושם הבינו רק כתב חרטומים. ואז, בשורה ארוכה של פיגועי טרור מטורפים שכללו את זיהום מי הנילוס בחומרים ביולוגיים מסוכנים, הדבקה של חלק גדול מהאוכלוסייה בשחין, השמדת כל הילדים המצרים הבכורים ועוד שורה ארוכה של פעולות שלידן בן לאדן נראה כמו סוג של יוסי ביילין חסר שיניים, משה מצליח סוף סוף לשנות את העמדה המצרית הרשמית לגבי העברים. פרעה מחליט כמובן להוריד את כמות המזון של העבדים בחצי, ומסרב לשחרר את העם.

אולם אופיו הקלוקל של משה נחשף בשיא כיעורו דווקא אחרי הצלחתו הגדולה בשחרור הישראלים וביישום תוכנית ההתנתקות שלו מהערים פיתום ורעמסס שבמצרים. העם הלך אחריו במדבר עם עמוד עשן לפניו במשך היום, עמוד אש במשך הלילה, ומכיוון שאכלו רק מצות, עם ענן גדול של גז מאחוריהם במשך כל שעות היממה.

כמו החרדים בני ימינו, גם בני העם ההוא ומשה הלכו למדבר בלי לקחת מספיק מים, לבושים בחליפות לא מתאימות לאירוע ומחכים לחילוץ באיזה ואדי. במקרה שלהם 669 לא התערבו ולקח ארבעים שנה למצוא את הדרך. בזמן שהעם סובל מהעמלקים ומשפשפות בלתי פוסקות מהליכה במדבר ופנייה לכל בדואי שהם רואים בשאלה "כנען? איך מגיעים לכנען?", משה כותב את התורה, שבה הגיע לשיא בקריירת השרלטנות שלו, אוסף החוקים הכי מוערך יתר על המידה בתולדות האנושות - עשרת הדיברות.

ברור לכולנו שאלוהים ומשה ניפחו את זה לעשרה דיברות רק משיקולים של שיווק. קשה היה למכור לעם את ששת הדיברות, או שלושת הדיברות, לכן הלכו על עשר, כאשר קריאה בטקסט מוכיחה למעלה מכל ספק שהיה אפשר להסתפק בהרבה הרבה פחות. שתי הדיברות הראשונות הן בעצם אותו דבר. אני יהווה ואני האל היחיד ששווה משהו, הצהרה שמזכירה מאוד את ההכרזות של ראפרים או של מתאבקי רסלינג לפני קרב, ומיד אחריה אל תעשה לך פסל ומסכה של אל אחר. מדובר בדיוק באותו רעיון. אם יש אל אחד, למה שמישהו ישקיע את כל הזהב שלו בייצור פסל של אל אחר שלא קיים?

אחר כך מופיעות מספר דיברות שמשה המציא רק כדי לעצבן אותנו. אם אסור לגנוב ואסור לנאוף, מה פתאום צריך את הלא תחמוד הזה? אחרי המצאת החוטיני, המחשוף העמוק וניתוחי הגדלת חזה, הדרך היחידה שלא לחמוד זה לעקור לעצמך את שתי העיניים. ובקשר ללא תנאף. יש לי שאלה למשה שכל גבר ישראלי נשוי נשאל במהלך המילואים שלו: אם אתה הולך במדבר, ופתאום נוחתת חללית ויוצאת ממנה חייזרית. והיא אומרת לך "תשכב איתי עכשיו משה, פה, על האדמה, ומיד אני חוזרת לכוכב שלי. ציפורה לא תדע, ומה שלא יודעים לא כואב". גם אז היית אומר לא תנאף?

ישנו דיבר אחד שברור לכל שמי שהכניסה אותו לרשימה היתה ציפורה. כבד את אביך ואת אמך. "ציפורה נקרעת", בכה משה לאלוהים, "הילדים לא אוספים את שיני התנינים מהאוהל, הם לא משתינים לכיוון שלה. שבוע שעבר הם החביאו לי את המטה, הייתי צריך לבטל חלטורה במסיבת ילדים. תן לי את הדיבר הזה, ציפורה שותה לי את הדם".

אני מציע שבימינו אנו, ימי האינטרנט והמסרים המיידיים הקצרצרים, נחדש את הטקסט ונשאיר חמש דיברות מרכזיות. לצד הלא תרצח שלא במסגרת סיכול ממוקד והלא תגנוב אלא אם אתה בנו של ראש הממשלה, הייתי מוסיף את הדיבר הנוסף שציפורה לחצה עליו עד הרגע האחרון וכשלה: שמור את המשחק המקדים לקדשו, כי הוא ידאג שאשתך לא תצעק עליך כשתנוח בשבת.