אין ספק שהדרך להצלחה רצופת מכשולים. במיוחד אם אתה עדיין נו-באדי. במיוחד אם הצהרת שכסף לא מעניין אותך ועוד החלטת לצפצף על אמא ולחתוך מלימודי מנהל עסקים. במיוחד אם אתה פשוט רוצה לנגן את המוזיקה שלך (והיא לא טראנס). במיוחד אם אתה מוכן לעשות את זה בכל מחיר. בעצם עזוב, תמורת שום מחיר. בחלונות הגבוהים שם למעלה קוראים לזה "מוטיבציה גבוהה", כאן ממרומי הביבים זה פשוט נקרא בפשטות - ניצול.
בעין בלתי מזוינת קשה מאוד להבחין בתופעה חמקמקה זו, במיוחד אם אתה בעצמך האמן. אבל צריך להיות באמת אידיוט כדי לא להבין שאם הסכמת להופיע בחינם בעוד אחרים גוזרים קופון יצאת פראייר. ככה בדיוק הרגיש דורי אדר, יוצר ודי.ג'יי (לה דומסטיק, סמול טוקס, מתתיהו), שהסכים להופיע בפסטיבל השאנטי האימתני בוםבמלה וגילה להפתעתו כי הוא מקבל רק 2 כרטיסי כניסה לפסטיבל (אחד מהם עבורו) בעוד חבריו לוויפאסנה מתוגמלים כספית. בבוםבמלה השתתפו בשבוע שעבר כ-47 אלף איש. הכפלה פשוטה של הנחיל האנושי הזה בסך של 169 ש"ח לכרטיס (הסכום המירבי) מגלה רווחים עצומים, וזה עוד מבלי להכליל את זיכיונות הבאסטות.
בניסיון נועז להציל את כבודם האבוד של עשרות יוצרים ואמנים (והם בכלל לא ידעו שיש להם כזה) פעל אדר לשכנעם לבטל את הופעתם בפסטיבל. "דיברתי בסך הכל עם 30 להקות מתוך כמאה ורובן הסכימו, למרות החשש מתביעה. הבטחתי לכולם שרק אם אני משיג כ-70% מהלהקות והדי.ג'ייז, אנחנו נפעל למימוש החרם. מפאת הזמן הקצר לא הצלחתי להגיע לכולם והחלטנו להופיע לפסטיבל אבל היו גם אנשים שהחליטו בסוף לא לבוא".
"זה לא שיש לנו משהו נגד לשלם לאמנים, פשוט זה המוטו של הפסטיבל", מסביר מנהל הפסטיבל גילי מגילרון הפקות. "הפסטיבל הוא אירוע חווייתי וגולת הכותרת שלו היא לא אמנים. הלוואי שהיינו יכולים לשלם 1000 דולר לכל להקה מתחילה, אבל זה לא מסתדר מבחינה כלכלית. בתור מפיק אני לוקח על עצמי עלויות עצומות והאמנים מקבלים את הבמה והחשיפה. אנחנו לא משתמשים בשם שלהם כדי למשוך קהל ואנחנו לא כופים על אף אומן. על כל ספוט עומדות בתור 10 להקות. זו החלטה שלהם ובעיני זו גם החלטה טובה".
חלק מהאמנים כן קיבלו תשלום.
"השנה לא שילמנו לשום אמן. היו פעמים שניסינו לתת איזה 500 שקל ללהקה, רק שיהיה החזר דלק. זה הכי גרוע כי אז הם אומרים: 'מה, אתם משלמים לנו 500 שקל?' עדיף לא לשלם בכלל."
הניסיון הזה אולי נכשל, אבל אדר מקווה כי אנשים יפיקו מהמידע הזה את הלקח. "כל יוצר צריך להפנים שבעבור האומנות שלו הוא צריך לקבל כסף, אפילו את המינימום. במחשבה קדימה, הוא לא יוכל לעשות את האומנות שלו בלי הכסף הזה. זו רעה חולה והדבר הזה צריך להיפסק. בסופו של דבר, הבוםבמלה לא צריכים את האמנים ואנחנו לא צריכים אותם. אנשים מגיעים לפסטיבל הזה מכוח האינרציה כך שגם אם בשנה הבאה הוא לא יתקיים, הם בכל זאת יבואו למתחם".
חלטורה בקולטורה
הסברה הרווחת היא שאלו שנוטים להתפתות להצעות מפוקפקות תמורת גלונים של צ'אי בחינם הם אמנים שעדיין לא משופשפים בשואו ביז האכזרי, אבל לא תמיד זה כך. גם אנשים שחרשו הופעות בארץ ובחו"ל מקבלים מדי פעם את הכאפה לפנים. קחו לדוגמה את חברי להקות הPאנק-רוק מידנייט פיקוקס ו-Monkey Son Of A Donkey שהופיעו בשלישי שעבר (26.4) במועדון קולטורה בתל אביב ונדהמו כשבסוף הערב נאמר להם כי רוב הכנסות הערב (בסך כ-40 כרטיסים) יישארו בידי המועדון לשם כיסוי עלויות.
איתן רדושינסקי מהפיקוקס מעלה טענות כלפי המועדון וכלפי מפיקי הערב, אלעד ברנגה ונמרוד דואק מהלייבל היי פייבר. הוא מספר על יחס מזלזל וארגון לקוי, מדגיש כי נאמר להם בפירוש כי 70 אחוז מרווחי הקופה יועברו לידם וטוען כי כמות הכרטיסים שנמכרו הייתה גבוהה יותר ממה שדווח להם. "לא נשמע לי סביר שנמכרו 40 כרטיסים, אלא לפחות 60 או 70 כרטיסים, כמו שהאיש בקופה ברוב תמימותו אמר לאחד מאיתנו באיזשהו שלב של הערב. אף אחד לא תכנן לקרוע ת'עיר עם הכסף הזה. אנחנו רוצים תמורה הוגנת כמו לברמן, כמו לאיש בכניסה".
רדושינסקי מדגיש כי הטענות של הלהקה כנגד ברנגה ודואק נוגעות להתנהלותם בכל הקשור לארגון הערב, אבל את כל האש סופג בינתיים המועדון קולטורה, שבפורומים השונים באינטרנט כבר קראו חברי הלהקה להחרימו. "אנחנו התנהלנו מול היי פייבר על בסיס של חברים. אני לא חושב שברנגה ודואק הם אנשים מושחתים. הם ילדים תמימים שאימצו אטיטוד של עסקני תרבות אבל הם לא כל כך מבינים מול מי הם עומדים".
אם היי פייבר אחראים, אז מה הבעיה עם הקולטורה?
"המקום הזה לא צריך להעלות הופעות חיות כי הוא בז למוזיקאים. עוד לא יצאנו בתחושה כזאת שמעליבים את הקהל שלנו, לא מכניסים את המוזמנים שלנו ובסוף הערב מנחיתים עלינו דברים שמעולם לא נאמרו. והם עוד קוראים לעצמם קולטורה, זה הלא מגוחך. אני לא הייתי דורך שם בחיים עוד פעם. הרבה זמן לא נתקלנו בכזה סליז".
אלעד ברנגה מודה בטעותו. "הקולטורה לא עשו שום דבר לא בסדר. זו פאשלה שלי. מה שאני הנחתי מראש זה סטנדרט שעובד בכל מועדון בעיר ולא שיתפתי אותם בזה. אבל מבחינתם זו היתממות. זו לא פעם ראשונה שהם מופיעים ואני סמכתי על זה שהם מכירים את הדבר הזה. כמו שאני לא אמרתי גם הם לא שאלו. אחת הטעויות הכי גדולות שלי בערב הזה, זה שהייתה פה התעסקות חברית.
אז למה אתם לא פותרים את זה?
"באתי שלשום כבר לשלם להם אבל הם לא עונים לי לטלפון".
ורק נדב נשרי, המנהל ובעליו של הקולטורה, לא מבין בכלל מה רוצים ממנו. "זו חוצפה. לא דיברתי איתם מעולם. סגרתי עם מפיק חיצוני ואני לא צד בעניין הזה בכלל. נהיה פה איזה גל עליהום. 30 כרטיסים ראשונים הולכים למקום - זה סטנדרט, אני לא ממציא את הגלגל. אתם רוצים לקדם את התרבות, אתם רוצים שמקומות ישרדו, אז מה אתם רוצים שיפשטו את הרגל? לא רוצים - אל תופיעו".
המציאות מטשטשת למרות (או בגלל) הכאפה המצלצלת. הפיקוקס והמאנקיז נובחים כנראה על העץ הלא נכון, היי פייבר מחכים לראות מי ימצמץ ראשון ורק במשרדי הבוםבמלה מבלים את המימונה בליקוק אצבעות תוך ספירת הבוחטות מהחג. ושאר האמנים? נותרו בפוזה האופיינית של קדושים מעונים, מתקיימים מרוח האומנות המפעמת בתוכם, מבליגים על החובבנות שמפגינים כלפיהם וממאנים להכיר בזכויות העובד הבסיסיות ביותר. הם עדיין לא החליטו אם הם רוצים חלטורה או קולטורה.