הכל פרט למרתף

אלבום הבכורה של בייסמנט ג’קס היה חתיכת מסיבה לא נורמלית, אבל מאז נדמה שככל שהצמד הלונדוני מתאמץ יותר, ככה הולך לו פחות. בעוד ש"Remedy" (1999) היה בומבה מהממת ומפתיעה, הרי שהאלבום האחרון והמקושקש של הג’קסים, "Kish Kash" (2003), כבר גייס את כל סלבריטאי העולם בערך (מג'יי.סי צ'אסז מאן*סינק, דרך דיזי רסקל וכלה בסוזי הבנשיזית) לטריפ שהסריח לקילומטרים מעודף מאמץ ובסופו של דבר התברר כלא יותר מגלוית פרידה חביבה מאומת הדאנס זצ"ל. הוא גם לא ממש הבריק במצעדים.

הג’קס אף פעם לא היו צמד דאנס סטנדרטי. כמעט תמיד הם לקחו את האקלקטיות למקומות קיצוניים למדי כשערבבו האוס ופופ עם רגאיי, רוק, קליפסו, Fאנק ומה שאתם לא רוצים, העמיסו שכבות על גבי שכבות בהפקה, ולא השאירו רבע שנייה בלי לפחות שלושה בליפים, גיטרה ומחיאות כפיים. אבל כמו כל הרכב בעל יצר הישרדות שהקריירה שלו הולכת וזולגת מבעד לאצבעותיו, בייסמנט ג’קס פונים כעת לאחד הפטנטים הכי עתיקים בספר, ומנסים לעצור את המפולת (ועל הדרך גם לקושש כמה ג'ובות קלות) עם אוסף להיטים.

כרגיל עם מוצרים מסוגו, אוסף הסינגלים שלהם מעורר רגשות מעורבים. מצד אחד, זה בערך הדיסק האחרון שנחוץ לי כרגע, אחרי שנים של ליקוט אובססיבי למדי של האלבומים והסינגלים שיצאו תחת ידיהם. מצד שני, שעה במחיצת 15 הסינגלים של סיימון ראטקליף ופליקס בקסטון היא ללא ספק שעה של הנאה שלמה. כי גם באלבומים של בייסמנט ג’קס שלא התגבשו ליצירת מופת, הסינגלים היו כמעט תמיד שתי ליגות מעל כולם.

האוסף נפתח כראוי עם "Red Alert", ה-להיט ה-קרוסאוברי מאלבום הבכורה שלהם. משם עוברים לזגזוג בין הסינגלים משלושת אלבומי האולפן הרשמיים של הצמד ("Get me off" משום מה לא בחבילה, אבל כל הלהיטים הגדולים כן) פלוס שני קטעים חדשים, ומסיימים בשני קטעים ישנים מימי הצ'כונה, לפני שהג’קס הפכו לאימפריה ("Flylife" ו-"Samba Magic").

ולגבי שני הסינגלים החדשים - את "Oh my Gosh" עם קליפ הסבתות המדליק ודאי כבר דגמתם באם.טי.וי. אם לא, ההפסד כולו שלכם. הג’קסים איווררו קצת את הגודש בהפקה והנפיקו סינגל Fאנקי ומעולה למדי. "U Don't Know Me" (השם בהשראת ארמנד ון הלדן?) מנסה לרכוב על הסוס הרוקי, והוא הפחות מוצלח מבין השניים. מעניין לאן הם יגררו את הסאונד הכל-כך מזוהה שלהם מכאן.

נ.ב - מהדורה מוגבלת של האוסף כוללת דיסק בונוס עם שלל רמיקסים, גירסאות אקוסטיות וקטעים חוץ-אלבומיים. כיוון שלפחות בתחילת הדרך הג’קסים הצטיינו גם באגף הזה, אם אתם כבר רוכשים לעצמכם עותק של האוסף ודאו כי ליקטתם את המהדורה הנכונה.

בייסמנט ג'קס, "The Singles" (בי.אן.אי, XL)

בעוד שבייסמנט ג’קס דוחפים את אסופת הרמיקסים שלהם לחצר האחורית (כלומר, עושים ממנה דיסק בונוס שמצורף רק למהדורה מוגבלת של האוסף), אווריתינג באט דה גירל (אבד"ג) מציבים את הרמיקסים שעשו להם בפרונט, ומשיקים אוסף עם 14 רמיקסים מהעשור האחרון. אפשר אולי לראות בכך סוג של הצהרה, לפיה האינטרפטציות שקימבנו להם במהלך הקריירה הן חלק אינטרגלי מגוף היצירה שלהם; ואפשר להיות נו לוגו ולהסתכל גם על האוסף הזה כעל ניסיון להשיק את עצמם מחדש במינימום מאמץ (אחרי שאת השטיק של אוסף להיטים הם כבר מיצו לפני שנתיים).

איך שלא יהיה, הקולקציה הדיגיטלית הולמת אותם. השירה של טרייסי תורן יושבת בול על העיבודים המחודשים, כמו על כל דבר, בעצם. מכוערת כמו הלילה אבל יודעת לשיר, זאתי. זה כנראה המקום לעצור ולהזכיר שאבד"ג – טרייסי תורן בשירה ובן וואט בכל השאר – פועלים ביחד כבר יותר מעשרים שנה, אבל את הדחיפה הגדולה לקריירת הניינטיז שלהם, הם קיבלו בזכות הרמיקס שעשה טוד טרי לשירם "Missing". מתישהו בשלהי 1994, הגירסה המקורית של הסינגל הזה הגיעה בשיאה למקום ה-69 במצעד הבריטי. כשנה מאוחר יותר, כשהשיר הופץ מחדש בגירסת הטוד טרי שלו, הוא העפיל עד למקום השלישי באותו מצעד, מכר כמעט מיליון עותקים, והפך את נערת הריינס הצ'ילית לנערת דיזנגוף קו?לית, כוכבת-על במועדון הריקודים הקרוב לביתכם. במובן הזה, שם האוסף הולם מאוד את נפתולי הקריירה של הכל פרט לנערה – יש להניח שבלי האדפטציה הטוד טרית, הם כבר היו הופכים לגוויות בבית הקברות של הפופ.

בעקבות הבעיטה הזאת (ושיתוף הפעולה המוצלח עם מאסיב אטאק ב"פרוטקשן") אבד"ג שינו כיוון, והחלו לצלול עמוק יותר למה שמכונה "מוזיקה אלקטרונית". בניגוד לכל מיני הרכבי פופ שניסו לרכוב על הסוס האלקטרוני בניינטיז ויצא להם בעיקר וירוס טרויאני, להם זה הצליח לא רע, לפחות חלק מהזמן, ובן וואט אפילו הפך למפיק ודי.ג'יי מבוקש בזכות עצמו.

הדבר המוזר הוא שדווקא הרמיקס המפורסם הזה של טוד טרי לא כלול באוסף הנוכחי. את "Missing" השחילו לכאן בגירסה של CL McSpadden, ואת טרי שמרו עבור הרמיקס שלו ל"Wrong", שבסך הכל די דומה לרמיקס שלו ל"מיסינג" - אבל מה עם הצדק ההיסטורי? גם שיתוף הפעולה החביב של הנערה עם דיפ דיש מלפני כמה שנים נותר בחוץ. מה שכן יש בפנים זה שלל רמיקסים ישנים של אדם F, קווין יוסט, פאביו ואחרים, שמתפרסים על מנעד סגנוני שבין צ'יל, לאטין-האוס ודראם-אנ'-בייס, פלוס ארבעה רמיקסים חדשים לשירים ישנים, שנתרמו לאוסף הנוכחי על ידי ג'זי ג'ף, קינג בריט, קני דופ וג'יי סילי.

בשורה התחתונה, כמה מהקטעים מדליקים בעוד אחרים מנומנמים מדי, אבל מה שבעיקר מפתיע הוא שחרף ההטרוגניות הסגנונית ומגוון הרמיקסרים שמעורבים בעניין, הדיסק זורם בצורה נינוחה וחלקה למדי. זה אולי לא מוצר חובה בכל בית, אבל גם ממש לא מרגיש כמו חלטורה בשקל תשעים.

אווריתינג באט דה גירל, "Adapt Or Die: Ten Years Of Remixes" (הליקון, Virgin)