מי חשב על האקט הסדיסטי של להכריח את איילה אליגולא לשיר על רולר הקרדיטים, 10 שניות לאחר שהועפה מהתכנית וכשהיא דומעת? כנראה מי שהחליט לכתוב לצביקה הדר את המילים, "הנה אנחנו, בעיר הרוק נתניה". עיר הרוק? ירקו עליי שם פעם, אבל זה עדיין לא נותן את ההצדקה. ראש העירייה מרים פיירברג נראתה מרוצה ממעמד האירוח ומחזרתה לפריים-טיים הבידורי, ממנו נעדרה מאז הקיץ (אז נפחה בשידור חי לצד עפר שכטר ב"אקזיט סיטי").
"כוכב נולד" של אמש הכניסה אותנו לשלב חדש, של 3 הופעות חיות במרכזי ערים, בהן ינופו שלושה מתוך 21 המתמודדים. בכל פעם מ-7 יוצא 1. המעמד נותן הזדמנות לקהל להוציא כבר עכשיו את הבריסטולים בהמוניהם, לא דגימות כמו באולפן, ולבוא בחולצות מודפסות, בלונים, פוסטרים ושלטי "יש בי אמונה באליגולא" להיכלי התרבות של הפריפריה. צביקה הדר התקשה שלא לנצל את מעמד חזרתו למקומות בהן עשה חלטורות כז'וז'ו חלסטרה והריץ מופע סטנד אפ מאולתר, ארוז קומפלט עם בדיחות על נתנייתים במיטב מסורת נאור ציון.
היוצר שנבחר להיות החוט המקשר בין המתמודדים אתמול היה שלום חנוך, שבין הרוק המכונן שלו לבין הפלסטיקה השיווקית של "כוכב" עובר נהר תרבותי עצום, לכל הפחות. לפני הביצועים, שלחו את המתמודדים לכיכר העיר והאכילו את הנתנייתים קצת ערוץ 2 לפנים, כשהושיבו פנסיונריות וזבניות עם גוונים זועקים בשיער על עמדות שיפוט מאולתרות. שמישהו ירגיע את החבר'ה בקשת עם הפריפריות, הביד היה גבוה מספיק.
נעמה לוי פתחה עם "אוהבת אותך, עוזבת אותך", בביצוע מצוין והפקת מלוא ההנאה מהמעמד. הדר עוזרי המשיכה עם בחירה אמיצה אך שגויה של "בגלגול הזה", אותה בלדה בלוזית של חנוך שבינה לבין קול המלאכים וההופעה המקסימה של עוזרי אין שום קשר. פספוס אדיר, שלמזלה לא עלה לה במקומה (זכרי, על טעויות משלמים בשלב כזה או אחר). מיכאל עינב קירב אותנו לימי הזכרון עם "ילדים של החיים", בביצוע סתמי, תוך הדגשת גבותיו המרוטות כחתול שעבר התעללות על ידי כת השטן. שימו לב: את השורה "עיני פקוחות" הוא שר בעיניים עצומות. תסלחו לי, קטנוניות זה הפלצט החדש.
מה שיותר עמוק יותר סגול
אליגולא הבשרנית קפאה עם "הולך נגד הרוח", עם שירה לא-משוחררת וביצוע איום. כנראה הכתרנו אותך כדיווה עוד לפני שפצית את פיך, וגילינו שנותרנו עם חצי תאוותנו בידנו, וחצי עוגת גבינה ביד השניה. רועי חיים זינר הכעור היה צריך לעוף, לאחר שעשק מיופיו את "חוזה לך ברח" בשירתו המזעזעת. מריאור שחר, במבט ילדותי ומתחנף כהרגלה, ניחמדה את "מה שיותר עמוק יותר כחול", ואוהד "כפרה עליו" אלישע, נער הפוסטר של בנות עקיבא לדורותיהן, הפציע שוב עם קולו הבכייני ב"אלה". המכלול של אלישע הוא שעושה את ההבדל. כריזמה, מראה, גבות שמתעקמות בצורה קסומה, כמו כורסת 5 מצבים של אמריקן קומפורט. יש לו הכל.
את "מסלול 40+", כצפוי, לא ידעו בתכנית איפה לדחוף. הוא הבליח לחצי דקה, ברגע לא-קשור, שוב עם מנהלי חשבונות ושליחים שלבושים בשאריות של בוטיק זול בתחנה המרכזית. העליבות מגדירה את עצמה מחדש. אך יותר מכל חייבים ב"כוכב נולד" לעצור את ההידרדרות המחריפה של הרשות השופטת. ריקי גל, כנראה מתוקף פחד הקהל לאחר הסתבכויותיה המתוקשרות האחרונות, בוררת כל שורה ושורה ומחניפה למתמודדים, לאחר שהתרגלנו להיותה הבטי רוקאווי של "כוכב נולד". צדי צרפתי נעלם בתוך החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת" (ובעזרת צביקה הדר), וצביקה פיק פשוט לא מתאים להיות שופט, הוא חנפן אוטומטי וריק מתוכן. אך נחמדות זה טוב, נחמדות מעודדת הצבעות ומקרבת עוד ועוד תוכן שיווקי לתכנית (תגידו יפה שלום למצטרפים החדשים, קסטרו, שהשתלטו על הביגוד וכיערו את הסטיילינג של התכנית). וזו הכלכלה, טיפש, כמו שכבר אמרו. או כמו שהדר רמז בעדינות: משיח לא בא ולא מטלפן, הוא שולח SMS.