המוזיקה חסרת הרחמים של קונונו נאמבר ואן (Konono No. 1) מטילה את המאזין היישר לביביה הצבעוניים של העיר קינשאסה, השוכנת על הגבול שבין קונגו לאנגולה. את הטראנס השבטי האפריקאי של קונונו - מהסאונד-סיסטמז הבועטים ביותר ששמעתי בעת האחרונה - מפיקים כבר 25 שנה תריסר נגנים, זמרים ורקדנים שאוהבים להציג את עצמם כהכלאה בין איגוד מקצועי לרפובליקה עצמאית, ומתכתבים עם המסורת הפוליטית של פלה קוטי ועם המסורת המוזיקלית של שבט הבזומבה האפריקאי.
"Congotronics" הוא האלבום השני של קונונו שיוצא בעולם המערבי (אחרי דיסק הופעה ששוחרר בשנה שעברה). הוא רואה אור בסדרה של הלייבל הבלגי הוותיק קראמד (טוקסידומון, מינימל-קומפקט, סדרת פריזון של מורפיאוס), המוקדשת למוזיקה חשמלית-מסורתית מקונגו.
במרכז היצירות שבדיסק ניצבת הליקמבה - פסנתר-אגודל, בשמה המערבי - וליתר דיוק, גרסה חשמלית מודרנית שלה, שחברי ההרכב היו הראשונים להשתמש בה. אי-אפשר לטעות בצליל של כלי הנגינה המוזר הזה: צליל מתכתי שנשמע כמו תוצר של חיבור בלתי אפשרי של צופר זול מהסוג המאייש יציעים של איצטדיוני כדורגל וכדורסל, אורגנית קסיו רעועה וגיטרה חשמלית עטורת פאז מהסיקסטיז.
המוזיקה של קונונו, שחבריה בונים את המיקרופונים שלהם בעצמם, מנוגנת לקיר של רמקולים. לצד שלוש ליקמבות מככבים בה כלי הקשה שבטיים (באדיבות שלושה נגני קונגה תזזיתיים שאינם בוחלים גם בתיפוף על מחבתות וחלקי מכוניות), מצילות חותכות, פעמונים ומשרוקיות צווחניות. התוצאה הצלילית הזרה והבלתי מתחשבת נשמעת כמו קרנבל רחוב נוירוטי, ומעלה על הדעת דהירה לילית של עדר היפופוטמים מחויכים בשדותיה הירקרקים ורחבי הידיים של אמא אפריקה; כמו העדר הפראי, גם חברי קונונו אינם יודעים בדיוק מה יוליד המסע, או אילו תרכובות אורגניות ידבקו בגופם השועט.
הסאונד של הלהקה חמקמק, מפתיע וקשה ללפיתה. בהאזנה ראשונה אתה מרגיש כאילו חדרת אל תוך טקס וודו יצרי במיוחד. בגיחה השנייה, שעה שאתה מנסה ללכוד את הבליפים והזמזומים הביזאריים של הליקמבה, אתה חש כאילו נשבית בערוצי הסינתי של הבמאי והפסקולן הפרברטי ג'ון קרפנטר. בשלישית אתה עשוי לחשוב שנפלת על ג'אם סשן של הרכב מערבי מחוכם במיוחד, ששולח יד בהכלאות אלקטרו-אקוסטיות של נויז, Fאנק, אפרו-ביט ופסיכדליה.
עדות לעד כמה קונונו קשים למיתוג, כמו גם למידה שבה יצירתם רחוקה ממוזיקת העולם התיירותית, היא העובדה שההרכב התבקש לתרום שני קטעים מהאלבום הנוכחי לסדרת הספלינטר המרתקת של לייבל האלטרנטיבה האירופי FatCat (MUM, סיגור רוס, אנימל-קולקטיב), ואף השתעשע לאחרונה עם הרכבי Pאנק נויז מוערכים דוגמת The EX ההולנדים ו-Dead C הניו-זילנדים. אם לא די בכך, ב-24 בחודש מתוכננת להם הופעה עם הרכב הפוסט-רוק השיקגואי הוותיק והמשפיע טורטויז ברויאל פסטיבל הול הלונדוני; התוצאה, כמעט למותר לציין, אמורה להיות מהמפגשים המוזיקליים המרתקים והשוצפים של העת האחרונה.
אבל מעבר לגרובים קרנבליים, לשעשועי סאונד ולאנרגיה המתפרצת, קונונו ראויים לציון גם בזכות הצד המילולי של יצירתם: טקסטים נשכניים ומחאתיים, המבקרים לא אחת את רשויות קונגו. החיבור בין המוזיקה הבועטת לטקסטים הישירים מקנים ליצירתם מימד Pאנקיסטי, ומספקים עוד סיבה ראויה לרוץ איתם.
קונונו נאמבר ואן, "Congotronics" (Crammed/MCI)
עוד בוואלה!
דע את הליקמבה
הליקמבה, כלי הנגינה המרכזי של קונונו, מוכרת בעולם המערבי כפסנתר-אגודל, או סנזה. היא עשויה ממוטות מתכת, וואריאציות שונות שלה מוכרות ברחבי אפריקה; הידועה מבין אלה היא המבירה, שנעשה בה שימוש נרחב בזמביה, בזימבבווה ובחלקים של דרום-אפריקה.
קונונו פיתחו, לשימוש עצמי, מודל חשמלי של הכלי, שנימתו הרעשנית אפקטיבית ורוקעת במיוחד כאשר היא משודכת למגבר. הפיתוח הצורמני והנפלא הזה הוא עדות נוספת לחיבה היתרה של חברי ההרכב לפטנטים ולכלים מאולתרים (שהם בונים בין היתר מסטארטרים של מכוניות, ענפים יבשים ופלאגים מעוכים), המוסיפים צבע ליצירתם הפראית מלכתחילה.