וויאג' וויאג'

פישרספונר עדיין איתנו. הישג לא רע עבור צמד שהוביל את הלייבל של מיניסטרי אוף סאונד אל סף פשיטת רגל (ומנע ממנו את היכולת להשקיע פיננסית בסיזר סיסטרס), בזבז את זמנו במאבקי אגו קשים ועדיין עושה אלקטרו. פישרספונר עדיין איתנו כיוון שבאלבום החדש הם כתבו לא מעט שירים מצוינים ואירחו הרבה מאוד אורחים מוכשרים. מי שתהה למשל היכן נעלם מירוויז (Mirwais), ילד הפלא הצרפתי שמכר את הצליל את הייחודי שלו למדונה עוד לפני שהוציא אלבום בכורה (מה שהפך אותו כיוצר ללא רלוונטי) יוכל לקבל אותו כעת כמפיק שחתום על רוב הקטעים באלבום הזה. גם המעריצים של ההיטמייקרית הבכירה לינדה פרי (פינק, כריסטינה וכל כוכב פופ שתעלו על הדעת), של הראש המדבר דיוויד ברן ואפילו של התיאורטיקנית סוזן זונטג יוכלו למצוא את מבוקשם באלבום הזה של פישרספונר. את העובדה שאת רוב השירים הפעם הם כתבו במשותף עם אנשים אחרים, ניתן לייחס לרצון של חברת התקליטים שלהם להבטיח שהפעם ייצא יותר מלהיט אחד ושהאלבום הזה ימכור קצת יותר מכמה אלפים בודדים. למרות שהוא אלבום יותר טוב מהראשון, לא בטוח שזה הולך לקרות.

גם הפעם הצליל הדומיננטי הוא אלקטרואי, אך הקונספטואליות האמנותית הומרה בשירים של ממש, עם גישה רוק-אנ'-רולית, ועם נוכחות מורגשת ומוצלחת מאוד של מירוויז. האלבום נפתח בהפתעה: במקום " Just Let Go" - קטע אלקטרו בינוני שמופיע על העטיפה כקטע הראשון, מגיע קטע אחר שמהווה פתיחה הרבה יותר ראויה ממנו. מייד אחר כך מגיעים "Cloud", שיר מדבק שהמגע של מירוויז עושה לו רק טוב, A Kick In The Teeth"", שיר חביב שכתבו ביחד עם לינדה פרי והופך לראוי בזכות הפקה מצוינת של טוני הופר (בק, אייר). וגם "Wednesday", קטע פופ מצוין עם הפקת אלקטרו סטנדרטית ו- Get Confused"" שנכתב עם ברן ומכיל בתים שמתעלים בכמה רמות מעל הפזמון. נדמה כי הקביעה כי בכל טוב ניתן למצוא גם רע ולהיפך הומצאה עבור האלבום השני של פישרספונר. בכל מקרה, לא מדובר באלקטרוקראש.

פישרספונר, "Odyssey" (הליקון, EMI)

מי שניסה כמעט ללא הצלחה להוריד מעצמו את התווית הבעייתית של האלקטרוקלאש הוא ויטאליק (פסקל ארבז). לפני כשלוש שנים הוא הוציא אי.פי מדובר בג'יגולו, הלייבל הדפיניטיב של הז'אנר, שאפילו הוביל אותו לביקור בארצנו, אבל עכשיו נדמה כי מדובר במשהו הרבה יותר גדול ממה שחשבנו. אלבום הבכורה שלו Ok Cowboy"" הוא אחד מאותם אלבומים שיכולים לשנות לך את החיים ולגרום לך לחשוב מחשבות קיצוניות, כמו לרצות להיות די.ג'יי.

מה שהופך אותו לכל כך מסעיר הם לא מעט להיטי רחבות שמשתמשים בגיטרות על מנת לממש את ההצהרה של מיילו ולנסות ולהרוס את הרוק-אנ'-רול. מעבר לכל זה קיים, כמובן, גם המגע הצרפתי שהופך את הסאונד לשיקי ואת המלודיות לגאוניות. "My Friend Dario", הסינגל הראשון, הוא למשל קטע רוק-אנ'-רול עם אנרגיות שיכולות לסובב מערכות כוכבים. Polkamatic"" הוא כשמו, קטע פולקה אלקטרוני מפתיע ומעניין. "The Past" משלב בין אלקטרו לסינטים של ז'אן מישל ז'אר ו-Poney"", על שני החלקים שלו, מסופר מנקודת מבט של, ובכן, פוני. יש יותר מסיבה אחת להשוות בין ויטאליק לבני מולדתו דאפט פאנק: ראשית כל בקטעים כמו Poney Part 1"" הוא מתכתב עם "הומוורק" ושנית הוא שם את הפרצוף ואת הפרסונה שלו בצד והמציא לעצמו ביוגרפיה מזויפת שבה הוא מככב כנצר לשושלת של סוחרי פרוות רוסיים. כמו דאפט פאנק, גם הוא יודע להציע אלבום עשיר מבחינה מוזיקלית שמציג קול ייחודי. כמעט כל אדם יוכל למצוא כאן את הקטע שלו. כמעט כל אחד יסכים עם הקביעה כי מדובר באלבום מצוין. הוציאו את הסטיקלייט והעיפו את הרימות: הדאנס התעורר לחיים.

ויטאליק, "Ok Cowboy" (אן.אם.סי, PIAS)

נסיון נוסף להשיב לדאנס את הרלוונטיות שאבדה מגיע מהרכב אוסטרלי בשם קאט קופי. בשיתוף הפעולה שלהם עם פיליפ זדאר (קסיוס, מוטורבייס, פניקס) הם משלבים בהצלחה בין ניו-וייב ובין דאנס עם אפיל צרפתי (אם כבר מנסים לעשות משהו שקשור בדאנס, רצוי שצרפתי כלשהו יהיה מעורב). לפעמים זה מזכיר את ניו-אורדר, לפחות בקטע אחד זה מזכיר את סטארדאסט, רוב הזמן זה נשמע שונה ומרענן. קופי פייסט אחד וזה אצלכם על המחשב.

קאט קופי, "Bright Like Neon Love" (יבוא, Modular)