כאילו לא התרענו, התחננו ושילשלנו את פתקנו בתיבת התלונות של קשת, גם אתמול חזרו ב"כוכב נולד" על האקט הסדיסטי של לאלץ את המנופה הטריה לשיר, שניות לאחר הדחתה מהתכנית וכשהיא ממררת בבכי. מורן דוד, למרות העובדה שהיינו משאילים לה את משקפי השמש של המאסטרו (ולא נפרט) ולמרות החטא האסתטי שבהתאמת שמלה בצבע קיא-ירוק-זרחני לשיער האדום-אש שלה, שנראה כמו תאונה במפעל של 'פאנטה אקזוטי', לא הייתה ראויה להתעללות הזאת.
הגמר האיזורי השני בשיטת "בלבל את הצופה" של התכנית נערך אמש בירושלים, והוקדש הפעם לאהוד מנור. במילותיו של צ. הדר: "שלו מגיעה תודה ענקית גם אם מאוחרת". עם דברי קישור מיותרים לא הולכים לגילוי מצבה בבנימינה, להזכירכם. השביעיה של אתמול הייתה אקלקטית אולי יותר מהשתיים האחרות, מלבד החיבור המסולסל בין כפיר אדרי ליהודה סעדו וסל הקליטה בין קסניה זמסקוב למיכאל קירקילן (שמלמל כל כך הרבה פעמים "תודה" אתמול עד שלא ברור אם הוא אסיר תודה או אסיר ציון). היה ניתן לראות זאת במחרוזות לשירי מנור, כשבביצוע ל"אבאניבי" דמו המתמודדים לכינים מבולבלות שנפלו מתלתליו של יזהר כהן.
את המתמודדים גררו הפעם לשני צילומי שטח, בשוק מחנה יהודה הליכודניקי והחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, מעוז אליטיסטי מאיים. אך גם הסנובים של האקדמיה יישרו קו עם מכבש העממיות של התכנית, כשהסטודנטים השתפכו על כל מתמודד ממש כמו הבסטיונרים בשוק, ובנוסף קינחו עם פרופסור דמוי צדי צרפתי. התכנית עשתה עוול למתמודדים בצילומי החוץ, כשהשאירה את פניהם המחוטטים נטולי איפור ונתונים לחסדי השמש החושפנית. מיכאל קירקילן יכול לפרסם בישראל פלוס את אוקסי 10, עם תמונת "הלפני" המאיימת ו"האחרי" באולפן, כשפרצופו טובל בשליכטת מייק אפ אימתנית.
מתוך רפרטואר של כ-1,000 שירי מנור, נתנו לעצמם המתמודדים דרור אמיץ, אולי אמיץ מידי. שירלי נוב לקחה את נציגנו הראשון לאירוויזיון, "אי שם" של אילנית, והרביצה בו סשן אגרסיבי, צעקני ותזזיתי, כשעיניה פעורות כמו חווית אקסטזי רעה; אריאלה עדווי, לא פוטוגנית, הפתיעה עם ים של בטחון עצמי וביצוע מקפיץ ל"שיר הלהקה"; מורן דוד שלחה את "תנו לשמש יד" לשקיעה מסוימת, עם ביצוע פושר והבעות מעצבנות; כפיר אדרי, הגרסה הפחות מוצלחת של יהודה סעדו, יכל להישאר בכיף בשוק מחנה יהודה, בתחתית בסטות הקסטות, כשהוא שחט בקולו היבבני והמעצבן את "מישהו", בהרעדה והסלסול השטנציים שלו; קסניה זמסקוב, כוכבת נולדת אמיתית, הולבשה איום ונורא אך צלחה את "עניין של זמן" הגידי-גובי; מיכאל קירקילן חרק שיניים במאמצים נואשים (שוב) להסתרת מבטאו, עם שיר הנושא של "השוטר אזולאי"; יהודה סעדו, הגרסה היותר מוצלחת של עצמו ואליל בהתהוות עשה בחירה מצוינת עם "כל עוד" של בועז שרעבי, לו הוא הביא ביצוע טוב ועיבוד מרענן. אולי הוא לא כוס הערק שלי, אך של מספיק עבדי SMS-ים אחרים כן.
ריקי בשמיים עם יהלומים
אם בשבוע שעבר תהינו על פשר הפיכתה של ריקי גל מהרשות השופטת האמיתית, הכנה וחסרת העכבות, לכדי פודל חנפן כנראה לאור החשש מתגובת הקהל לאחר הסתבכותה הלבנה והפומבית אתמול נותר לנו רק לתהות, על מה לעזאזל היא הייתה הפעם? שורת הרפקליקות ההזויות וציטוטי השירים שהרביצה הבלונז' במתמודדים, גרמה ליותר מגבה אחת להיות מורמת. "שיניים פסנתר" (על נוב), "מיצרי טיראן" (עדווי), "מנמרת" (דוד), "קסניה הנסיכה הלוחמת" ורבים אחרים. ריקי אין דה סקיי וויז דיימונדס. בינתיים, אלמנט החסינות שוב הוכיח עצמו כמיותר. ושוב, הדבר העצוב ביותר בתכנית "מסלול 40+" המיותר בעליל, שהפעם היה תקוע ל-12.5 שניות בין הכרזות החסינות של השופטים ונראה עוד הפעם כערב שירה בציבור שהלך למקום קיצוני. קיצוני מידי.