פרשת נערות הליווי

בניגוד למעמד הקאלט הלא מעורער בו זכתה "נשות הכדורגלנים" בבריטניה מאז עלתה לאוויר לראשונה ב-2002, הסדרה המעולה הזו לא קיבלה את הכבוד המגיע לה בקרב מנויי הלוויין. בעוד שתוכניות פולחן אחרות כמו "הממלכה הקטנה", "עלי ג'י" או לחילופין "באפי" ו"אבודים" נהנות בישראל משיחות צופים נלהבות, התייחסות תקשורתית נרחבת למדי ופריחתם של מועדוני מעריצים קיקיוניים, נותרה "נשות הכדורגלנים" דחויה בפינה, ונחשבת על ידי רוב האנשים לטיפשית במקרה הטוב, או כחומר דישון טלוויזיוני במקרה הרע. הדבר מצער במיוחד לאור העובדה כי מדובר בסדרה שהיא במובנים מסוימים פורצת דרך ולא פחות מעונג מוחלט.

למרות שמה המרתיע מעט, הרי ש"נשות הכדורגלנים" לא עוסקת כמעט, תודה לאל, במשחק הכדורגל עצמו. אין פלא אם כן, שרוב אוהבי הפיצוחים נכנסים להלם מסדרה שלכאורה סובבת סביב המשחק, אך דואגת בעיקר להראות בגדי מעצבים, מניקור מפלצתי מבית מדרשה של טניה טרנר, סקס בכמויות מסחריות ופיתולים עלילתיים מופרכים בהילוך חמישי. מבלי לצלם כמעט בעיטה אחת בכדור, התרכזה הסדרה מאז עונתה הראשונה במאבקי הכוחות ובאינטרסים הכלכליים והאישיים שהופכים את עולמה של קבוצת הכדורגל "ארלז פארק" לזירת מלחמה יצרית מולה תחוויר כל דרמה עסיסית מבית משפחת עמאר.

שלוש העונות הקודמות הציגו מגוון של חיסולים, סחיטות, התמכרויות להימורים, לידתו של תינוק המפרודיטי (בעל איברי רבייה זכרי ונקבי גם יחד), בישול כלב בנזיד על ידי המאפיה הסינית, מוות פתאומי ולא מוסבר מאנורקסיה - כשבין לבין שובצו סצנות סקס הטרוסקסואליות, לסביות והומוסקסואליות שלא היו מביישות אף סרט פורנו. לזה נוספו שיאי קאמפ וטראש רבים וטובים כדוגמת שיבוש משעשע במיוחד של שיזוף מלאכותי במכון, זיונים עם אנשים בתרדמת, ורצח גרוטסקי במיוחד של פרנק חולה הלב על ידי קוקטייל גלולות וויאגרה, שמפניה וזיונים נמרצים. אם ניעזר בניסוחיו של עברי לידר, בעזרת ההרכב המנצח של סמים, זיונים ובלינג בלינג, הסדרה בראה מחדש את הכדורגלנים כאנשי הרוק-אנ'-רול החדשים.

פתיחתה של העונה הרביעית מהווה עליית מדרגה נוספת לרוח הפלצות הפסיכוטית השולטת בסדרה. הסצנות הראשונות כללו עירום גברי מאסיבי, קליעת כדור גולף אל בין רגליה של דיילת טקילה ואורגיה המונית של הכדורגלנים בספרד שמתדרדרת לכדי אונס. במקביל טניה, מרשעת וזוהרת מתמיד, דאגה להחליף בין התינוקות שלה ושל אמבר על מנת שקונרד לא יגלה כי האב האמיתי הוא למעשה פרנק. הפרק עצמו מסתיים בכך ש"קרישנה", הכלב של אמבר, מתיישב לתינוקה על הפנים וככל הנראה מסיים את חייו הקצרים מאוד של הילוד הטרי.

מדהים לראות כיצד עלילה מופרכת זו נהפכת בידי מפיק הסדרה, בריאן פארק ("נערות רעות" המצוינת ועוד) ויוצר הסדרה, בריאן מרקיז לשילוב מדויק בין טראש כרוני, רוע מוחלט והנאה צרופה. במקביל השכילו השניים להטעין את הסדרה (במיוחד בשתי עונותיה האחרונות) ברבדים נוספים למחשבה. כך למשל פרשת האונס האלימה שתהווה אחד ממוקדי העלילה המרכזיים של העונה הרביעית; ניסיונו של נוח להפוך להטרוסקסואל; דמותה המופלאה של הייזל, מנהלת הקבוצה ואייקון לסבי שמכניס את כל בחורות "ישנן בנות" הפאתטיות לכיס הקטן; וכך גם סדרת הניתוחים הפלסטיים והגרוטסקיים של שאנון הכסילה, דרך כל אלה מצליחה הסדרה לתפעל רוח ביקורתית קלילה ואולטרה ליברלית, מבלי להיות ולו לשנייה מתחסדת, צדקנית או משמימה.

ברוח טירוף מוחלטת זו, עוברת הסדרה ביעף את כל הגבולות בהן נעצרו אופרות הסבון הבריטיות והאמריקאיות כאחת. מעולם לא נראתה תוכנית שחוגגת באופן כה וולגארי, לא מתנצל וחסר בושה את איכותה הפרעחית והזולה ומרקדת בשמחה על קברם של אמינות תסריטאית, רצף עלילתי הגיוני ומחויבות מוסרית. זוהי בדיוק גדולתה של "נשות הכדורגלנים" ופה טמונה הרוח המרעננת אותה היא מביאה אל המסך הקטן. אין בסדרה ולו עצם אחת של מוסריות או תקינות פוליטית. לאחר 36 פרקים בלבד, גורמת הסדרה ל"מלרוז פלייס" להיראות כמו משפחת בריידי – הגרסה המצונזרת. פה לא ניתן למצוא שירי הלל ואפילו לא חמשיר בודד על משפחה, מוסד הנישואין, זוגיות או אהבה. ב"נשות הכדורגלנים" הכול סובב סביב כסף, תאווה לכוח ורעב לשליטה מוחלטת - בין אם במגרש, בכסף, במיטה או באהובך.

"נשות הכדורגלנים", יס פלוס, שני, 22:00