גיבור ילדו?ת

אורי קליין היטיב לתאר במאמרו "גיבורים של נייר" (לינק למטה) את יחסי המדיום הקולנועי עם תהליך החלפת גיבור העל האמריקני ביצור חדש – גיבור צעיר. ההקבלה בין יצירת הגיבור החדש לבין חשבון הנפש האמריקני העכשווי מתבקשת. גיבורי הסרטים המגיעים מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הפכו צעירים יותר, רגישים יותר, מאצ'ואיסטים הרבה פחות ומזוכיסטים ומבולבלים הרבה יותר – מ"אהבה במקום אחר", דרך "מיליון דולר בייבי" ועד ל"משפחת סופר על".

במקום הטיפוס הגברי המיתי, עולה קרנו של הגיבור הצעיר לנצח - השיבה אל עלומיהם של ספיידרמן, סופרמן ושאר גיבורי פנטזיה נמצאת בעיצומה. מגמת החזרה אל הנעורים אינה מקרית - הקולנוע האמריקני הוא סנונית ראשונה שקוראת את מפת התת מודע הקולקטיבי וממליכה גיבור חדש במקום השרירן הכוחני שעשה את העבודה עד כה.

לפני טיפוס המדרגה אל הגיבור הרגיש החדש, עבר המיינסטרים הקולנועי התקפה של אנטי גיבורים ("דרכים צדדיות", וגם "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"). ככה זה כשאין מודל לגיבור, מופיעים כל מיני תחליפים. אבל דווקא חזרתם של באטמן וחבר מרעיו אל תקופת ינקותם מעידה שהמשבר עומד לחלוף. האמריקנים מצאו מלך חדש. נא להכיר – הסיבתיות הנפשית, או בלעז, הפסיכולוגיה. במקום הגיבורים הגבריים שנכשלו כשלון חרוץ בהצלת העולם, מגיעה אל השטח אוטוריטה חדשה-ישנה, כזאת המצווה חזרה אל הנעורים והילדות על מנת לחפש את הסיבות לטעויות שנעשו בדרך. זוהי הסיבה לכך שטרילוגית "מלחמת הכוכבים" הולכת אחורה ומתעקשת לחפש כיצד הפך הילד התמים סקייווקר לדארת ויידר המרושע. זוהי הסיבה שבזכותה נולדה "סמולוויל". זהו הנימוק לכך שבאטמן הולך לחשוף בפנינו את הסיבות לקיומו ב”Batman Begins” הצפוי להגיע בקיץ הקרוב.

הקולנוע של השנים האחרונות מחפש סיבה פסיכולוגית לאי הצדק. הוא קורא לנו להזדהות עם פדופיל ב"וודסמן", עם אדם שרוצה למות ב"הים שבפנים" ואפילו, להבדיל, עם היטלר ב"הנפילה". המהלכים הפסיכולוגיים שהסרטים הללו מלווים באים להראות לנו שכל אחד מאתנו, בהינתן הנסיבות הנכונות, יכול היה להיות האיש הלא צודק, הרע, המפלצת. קשר הגיוני של סיבתיות נפשית יכול להוביל כל אחד תהליך שבסופו נוצר האיש הלא מוסרי. כך מסבירה לעצמה האנושות (וארה"ב) את חטאיה, את טעויותיה המרות. כל זה, כמובן, כדי לא לחזור עליהן.

מאז המליך עצמו האדם לשליט היקום והקיום, הוא אחוז אובססיה למציאת הסיבות לכל מה שקורה, משום שהסיבתיות הפיזית, הנפשית ואפילו הרוחנית, היא שורש ובסיס השליטה של האנושות על קיומה. כמה מפחיד יהיה לגלות שלא רק שהאדם לא במרכז, הוא אינו שולט לחלוטין בגורלו (זוכרים את הצונמי)? כמה מפחיד יהיה לעזוב את המושכות ולהבין שלא אנחנו מסיעים את העגלה הקרויה חיים. הקולנוע האמריקני מוביל את מגמת חיפוש הסיבות בילדות, אבל הוא רק השליח המבשר את בוא האלוהים החדש – הפסיכולוגיה, והכוהנת הצמודה שלה – הפסיכותרפיה.

על רקע זה, אין פלא שדווקא הקולנוע האמריקאי הוא זה שמנהיג את החזרה הביתה, את הבדיקה בציציות והסקת המסקנות. סופרמן וחבריו קיבלו פצצה לפנים והלכו לעשות בדק בית. הם בוחנים דמויות אב ואם בניסיון להסביר לעצמם איפה הכל נתקע ולמה הכל נכשל. גיבורי העל של אמריקה בודקים עבור אומתם איפה טעו. "משפחת סופר-על", הדוגמה שקליין השתמש בה, היא מקרה מבחן מאלף – גיבורי העל האמריקנים הם יצורים פגועים ומוחלשים. הפסיכולוגיה מכוונת את כולם אל אלבום התמונות המשפחתי, לחפש בילדות את המקור לבעיה, לטפל בו ולסגור את הפינות הפרומות.

יאיר כספי, פסיכולוג והוגה דעות חריף, מיטיב לתאר בספרו המצוין "לדרוש אלוהים" את הבעיה העיקרית שתעמוד על הפרק אחרי שהאמריקנים יחפרו וימצאו את הסיבות לכישלון הנוראי שחוו בניהול העולם. כספי, ללא כיפה על ראשו, מציע פתרון מקורי - הכלאה של פסיכולוגיה ויהדות. לפסיכולוגיה העברית החדשה שהוא מציע יש טוויסט קטן אבל מכריע בדרך אל לקיחת ההחלטות – "זוהי פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה", אומר כספי כשהוא מנסה לתאר את התגלית המרעישה שמצא - "שינוי, כך מציעה הפסיכולוגיה שאלוהים במרכזה, חל תמיד בדרך מפתיעה. אדם פונה לטיפול כדי לעזור לעצמו, אבל יוכל להיעזר רק כאשר יפסיק להעמיד את עצמו במרכז ההוויה, כמטרת כל הדברים, ויתחיל להקשיב לקול הקורא לו למלא תפקיד, יקבל על עצמו משימת שותף במימוש תכנית גדולה".

לכל האתאיסטים למיניהם שמגרדים בחוזקה בפדחת לשמע המילה "יהדות", כדאי לשים לב שכספי עומד כאן על נקודה שק"ס לואיס שם עליה אצבע או שתיים ב"ביטול האדם", ספר הגות נוסף שמאס באדם כאלוהי העולם, ומבקש מאתנו לחזור ולהיות "רק" נזר הבריאה, ולא בוראי עולם. אומה שלוקחת על עצמה להשכין שלום בחלקים אחרים בעולם, צריכה לדעת שיש סיכוי טוב שהיא נוטלת תפקיד שאינו שלה. וים ונדרס מחזיק באותה דעה ("ארץ האפשרויות") כשהוא מראה את דמות לוחמת הצדק שלו חוזרת מפלשתינה-ישראל השסועה, מסתובבת ברחובות לוס אנג'לס העלובים ומבינה שהיא נלחמת מלחמה שלא שייכת לה ועל כן מזניחה את מולדתה.

אחרי רצח האלוהים שהעניק לאנושות ניטשה, מגיע עידן חדש. ההבנה הפוסט-פוסט-מודרנית שכולנו באותה סירה, ההכרה בכך שאם לא נתאחד נכחד ועוד שלל סיסמאות שהשימוש בהן בבחירות הקרובות עלול להמאיס אותן אפילו עליי, הולכות להביא מפנה חדש ודרמטי בנוף העולמי. מי יודע, אולי גיבוריו החדשים של הקולנוע האמריקני יוכלו להיות "סתם" אנשים שהבינו שהם אינם מרכזו של שום קיום מלבד זה של עצמם. אולי הגיבור הקולנועי החדש ינסה לתקן את עצמו, ורק אחר כך ייקח על כתפיו את משימת השכנת השלום בעולם. מצד שני, אולי לא.