אם נניח לרגע את הפמיניזם בצד, יש דברים שרק נשים נהנות מהם. כל קהילה גאה אוהבת לראות את עצמה ולקרוא על עצמה, וכמו שגברים רבים אוהבים לקרוא "בלייזר" ולהרגיש ניאדרטאליים לשעה, כך יש נשים שההנאה המושלמת בשבילן היא לדפדף ב"ווג" כדי לבחון לעומק את הפרסומות. האם זה הופך אותנו לפחות אינטליגנטיות? לא בהכרח. כל אחד רוצה להרגיש שייך, והזהות המגדרית היא אחלה של דבר להתחבר אליו, בייחוד אם זה כולל צילומים מושקעים של ארמני.
לכן רצועה נשית בערוץ ישראל 10 נשמעת כמו רעיון נהדר. הערוץ כבר הראה יכולת מרשימה לבסס רצועות טובות, כמו לינוי ואברי בבוקר וגיא זהר בערב, והפעם הנוסחה היא כזו: תוכנית רכש נשית לחימום האווירה, אחריה אופרה ווינפרי האישה והאגדה, ומיד לאחר מכן מדריך ישראלי למשהו שמעניין את כולם, אבל גברים יעדיפו למות מאשר להיתפס צופים בו. קהל היעד כפי שמסתמן הוא עקרות בית ששעות הצהריים לא משמשות אותן למנוחה, אלא לעשיית דברים המאפשרים להקשיב למתקשקש מהמסך בחצי אוזן. שאלת המפתח אם כך היא: האם אפשר לגהץ מול הרצועה ביעילות ובבטחה.
לא סתם לאופרה יש 1.3 מיליארד דולר
תוכניות הרכש של שלוש בצהריים שנויות במחלוקת משהו. "טיולי אקספרס" היא מסוג הסדרות שמאכלסות את ערוץ החיים הטובים יומם וליל. טון דידקטי, טיולים נקיים וניחוח יח"צני כבד מראיונות עם בעלי המלונות. אי אפשר להתכחש עם זאת לנשים שמנחות אותה, שלא מסתפקות בהיסטוריה של המקום ונותנות מבט קצת יותר אישי. אם "טיולי אקספרס" סבירה, נראה ש"ד"ר דייל: יועצת זוגית" הלכה לאיבוד ונורא רוצה לחזור הביתה לברוקלין. דייל, יאכנע יהודייה מלוס-אנג'לס דווקא, מארחת זוגות יהודיים ורבי לשיחה על צרות החיים ועל הקשר הדתי. חמושה בסלון כעור וספות, שמקומן אצל סבתא רבא, היא מדברת בטון שקט עם הזוגות החסודים שהגיעו. אם מכוונת הרצועה לקהל המגוון בבני-ברק הרי שהצליחה ביותר. אם להסתמך על הלבוש של אודטה לו הורגלנו בערוץ, נראה שמישהו פשוט נרדם בשמירה. ומה מצב הגיהוץ? קשה ביותר, עקרת הבית זה מכבר נרדמה וחרכה את החולצה.
הבאה בתור היא אופרה ווינפרי, וכן, יש סיבה לכך שהאישה מיליונרית. תוכניתה, הנושאת את שמה, מהוקצעת, מוקפדת ומביאה את הראיונות החמים ביותר. אופרה נראית מצוין מתמיד, זוהרת ושופעת קסם אישי וחוש הומור. היא מלאת אמפתיה למרואיינים, אבל דורשת מהם תשובות לשאלות הקשות כמראיינת ואישה שיודעת בדיוק מה היא שווה. שזה, אגב, הרבה מאוד כסף.
גם איילת לטוביץ סבבה (הערת העורך)
וכעת לגולת הכותרת של האירוע, הפקות המקור. התוכניות לא אחידות ברמתן, אבל אין ספק שהושקעה בהן הרבה מחשבה. ישבו להם אנשי הערוץ ובנו עיצוב אחיד לתוכניות, עם לוגו זהה, אולפן בעל סממנים דומים והקפדה בבחירת המגישות (וסליחה לאיילת לטוביץ', שלא הספקתי לראות את תוכניתה). מיקה שרון, דפנה שפיגלמן ורוית נאור נינוחות, מתמצאות בחומר והכי חשוב, הן נשים אמיתיות. אין דבר שאישה בלבוש הבית שלה בשעות הצהריים רוצה פחות מלצפות בדוגמנית בת 20 שתלמד אותה על ענייני בריאות.
מגזין הטיולים של רוית נאור הוא הפחות מוצלח מבין השלושה. הפודיום בצורת האות i קצת גדול עליה, והמסך הכחול גורם להילה מוזרה לרחף מעל כל הנוכחים באולפן. האייטמים רבים וקצרים מדי, וחסר מאוד טאץ' אישי מצד הכתבים. אם כתבה על אתר בחו"ל פירושה צילומי משרד התיירות עדיף לוותר ולהתמקד בכתבות ארוכות מהארץ, בייחוד כששעה וחצי לפני משודר מגזין תיירות עם תקציב לכרטיסי טיסה. גם מעל דפנה שפיגלמן מרחפת הילה כחולה, אבל מדריך הבריאות מוצלח בהרבה. יש לציין כי העבודה כאן פחות קשה. אין צורך לצאת החוצה, כל מה שצריך זה מגישה טובה ורופאים כריזמטיים, ושפיגלמן אכן מקסימה והיפוכונדרית להפליא.
מדריך הבישול של מיקה שרון מעוצב קצת אחרת, מעין מטבח אולפני מול כיתה של סטודנטים לבישול. המתכונים רצים למעלה, ומיקה מתרוצצת למטה בין דג לסלט ומסבירה אותם בעילגות מה. זוהי לא תוכנית לצפייה בלבד כמו "נייג'לה נותנת ביס" למשל. התוכנית "מלוכלכת", ולא במובן הרע. המטרה כאן היא עשייה, לא שמירת המטבח נקי.
אז מה עם הגיהוץ? עבר בשלום, למרות כמה סימני חריכה פה ושם. הרצועה גאה בנשיות שלה, לא מתנצלת ולא מתחנפת. קצת יותר השקעה בתפאורה ובאייטמים, קצת יותר מחשבה בתוכניות הרכש, וישראל 10 יוכל לסמן לעצמו וי על עוד רצועה מוצלחת. הפרסומות ב"ווג" יצטרכו לחכות לאודטה.