איך אפשר להגיד לא למנת דיכאון טובה? מעוניין להגדיל בשקל תשעים? יאללה תביא כפול, ואם אפשר גם רובה ציד טעון בצד עם הרבה קטשופ. האילז מוציאים דיסק כפול חדש והתוגה גדולה. עוד באייטיז בעודי נער, כבשה אותי המוזיקה הדכאונית. בהתחלה גיליתי את "החומה" של פינק פלויד ובאתי לאמא שלי עם הרבה טענות. בהמשך העשור נשביתי בתוגה האלקטרונית של דפש מוד וכעסתי על החברה כולה. בניינטיז כבשו אותי כנסיית השכל עם הדיכאון הדרומי וכיליתי את זעמי במערכת הצבאית. ואז פתאום, באמצע הניינטיז, הפציעה ב-MTV להקה עם המנון מלנכולי כובש וסולן שנראה כמו אלביס קוסטלו בצעירותו, קיבלתי נובוקאין לנשמה. נרגעתי.
האילז, שהם בעצם מארק אוליבר אברט, המכונה בציבור E, מציין השנה בר-מצווה להפצעתו בעולם המוזיקה עם אלבום הסולו הראשון שלו, שלא עורר עניין מיוחד בזמנו. ב-93' הוא ניסה שוב, ונתקל בהתעלמות דומה. ואז ב-1996 תחת השם "דה אילז" הוא עשה את זה ביג טיים. האלבום הראשון של ההרכב כלל שירי פופ עגמומיים מבוססי גיטרה שהשתלבו יפה בתקופת הפוסט-גראנג'. E הבין הדיכאון מוכר, אבל מיד התחרט. "הכל היה נראה נורא ריקני, להיות בעולם של קול ופופולרי...זה ייצג את כל מה ששנאתי".
הבאסה שאופפת את יצירתו של E הלכה והחמירה ב-98' עם יציאת הדיסק השני של הלהקה, "אלקטרושוק בלוז", שתיעד את התאבדותה של אחותו אחרי משבר נפשי ארוך, ואם זה לא מספיק, גם את מחלתה הסופנית של אמו ואחר כך את מות אביו. מיותר לציין שרמות הדיכאון בדיסק היו קשות מנשוא וגם בחברת התקליטים התאמצו מאוד למצוא סינגל שישחזר את ההצלחה של אלבום הבכורה, ו-E מעיד על עצמו שסימנו אותו כטראבל מייקר. באלבום הבא היה נראה שמשהו טוב קורה בחיים של אברט והוא אפילו העיז לשיר "איזה יום יפה" בסינגל המוביל. עברו עוד שני אלבומים, E הוציא את פדל הדיסטורשן מהבוידעם, והחיים נראו סבבה.
מי אמר חברים ולא קיבל
אחרי שלל תהפוכות ושינויי כיוון מוזיקליים E הלך בגדול: אלבום כפול בשם "אורות מהבהבים וגילויים אחרים" בנושא "אלוהים וכל השאלות הקשורות לנושא אלוהים". הדיסק הכפול נראה כמו סיכום קריירה, ומה שיותר מדאיג, כמו סיכום חיים. למעשה יש מצב שבזמן שאני כותב את השורות הללו מארק אברט קופץ מאיזה גשר. מדובר ביצירה אפית הכוללת מספר קטעי מעבר אינסטרומנטליים נושאיים, המסכמים כנראה תקופות בחייו. אם האווירה באפוס הזה לא היתה כה מדוכדכת היה אפשר להציע לקרוא לו "E: המחזמר".
בדיסק מתארחים בין השאר טום ווייטס, אושיית דיכאון מהשורה הראשונה, ופיטר באק, גיטריסט אר.אי.אם, בחור מבואס מלידה עם נטייה להתפרצויות זעם - אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה. E תמיד היה מעבד מוזיקלי מחונן וכאן הכשרון שלו מגיע לגבהים חדשים מגיטרות סלייד, חלילי צד ועיבודים מקסימים של כלי מיתר. אם לא נותנים לטקסטים הכה כבדים וציניים שלו לשקוע בתודעה, אפשר ממש לחייך בהנאה. הדיסק הזה כנראה לא יהפוך את האילז ללהקה מצליחה יותר אבל כמו שניתן להבין, שמחת זקנת-E.
"הבעיה עם חלומות שהם לא מתגשמים" (מארק אוליבר אברט, 2005)
האילז, "Blinking Lights and Other Revelations" (הליקון, Dreamworks)