דוז פואה גרה

אם פעם הייתה משמעות כלשהי לאירוויזיון, היום נראה שכל כולו מוקדש לקהילה ההומוסקסואלית האירופית. כבר לא מדובר בתחרות שירים, כי כל יצירה שיש בה ייחוד כלשהו נפסלת מיד על הסף. הרעיון הוא לקחת שירים פשוטים וקליטים, שתמיד מזכירים שמונים שירים אחרים כדי שיהיה אפשר לזכור אותם בתוך בליל 24 המתחרים האחרים, לא בדיוק פאר היצירה. קשה לומר גם שזוהי תחרות בין מדינות, כי רוב השירים מושרים באנגלית ומשתדלים להיות דומים כמה שיותר האחד לשני. התלבושות הנוצצות ותופעות הביזאר מבדילות בין שיר לשיר, ואליהן נגיע בהמשך, אבל קשה לומר שהיו בתחרות שלוש דקות שיקבלו השמעה וולונטרית חוזרת.

עוד נותר לציין כי גם קונספט חצי הגמר הוא בעייתי - למתמודדים יש רק שיר אחד באמתחתם, ואם פשטות השירים היא המטרה, אז ככל שהם מושמעים יותר, הקהל יקלוט אותם מהר יותר. כך למשתתפי חצי הגמר היה יתרון על אלו שצנחו היישר לגמר. הפריק שואו הנורבגי זכה מן ההפקר בזכות זה. שירם היה לא לגמרי רע בשמיעה שנייה, למרות בגדי הפלסטיק הצמודים, הליפסטיק והשיער שכנראה נגנב מג'ון בון ג'ובי בשלהי האייטיז.

אז מה נשאר? הזדמנות למדינה המארחת להראות בין השירים את אתרי התיירות שלה ומופע שמורכב מבלדות אירוויזיון, שירי דאנס דביקים, קצת גלאם רוק ומחזות זוועה של מדינות שניסו להיות מקוריות וגילו ברגע האמת כמה טפשי זה נראה. לזכות האוקראינים ייאמר שההפקה היתה מתוקתקת. רוסלנה, הזוכה של השנה שעברה, נכנסה לדמותה של זינה הנסיכה הלוחמת עם דם, אש ותמרות עשן, וסיפקה יופי של הזדמנות להצטייד באוכל מהמקרר. שני המנחים הפגינו אנגלית משופרת, תוך התחשבות בכבדי השמיעה, שהמנחה צעקה את שורותיה כאילו לא הייתה הגברה באולם. הדיאלוגים ה"ספונטניים" כיכבו כבכל שנה, תוך התעלמות מכך שהתרגום נמצא ברוממה כבר כמה ימים.

יחד עם מוזיקת המועדונים בלט הטרנד החם - הסטייל הערבי. אנגליה, יוון, טורקיה, קפריסין ומקדוניה עינטזו באולם הענק והמרהיב בקייב בליווי דרבוקות וכינורות. יוון עם שיר הדאנס הקליט אמנם זכתה כמו שאתרי ההימורים ניבאו, אבל העניין האמיתי טמון תמיד בשירים שאף אחד לא מצפה מהם לקבל נקודות. התופעה הנורבגית כבר הוזכרה, אבל למרבה האימה היו כמה שירים שהתעקשו להתעלות עליה - מולדובים ששרים באנגלית במבטא ג'מייקני, למשל, ולא במקרה זה נשמע כמו התחלה של בדיחה. הבחורות הספרדיות נשמעו כמו עדת מורות בטקס שבועות, הזמרת הגרמנייה שרה כאילו היא עוף שנשחט בזה הרגע במחווה ללינדה פרי, הזמרת של 4 נון בלונדס, המתופף של קרואטיה החליט לעמוד על הידיים באמצע השיר כדי להראות שהוא יכול, השיר הרוסי גנב בלי בושה את "Smells Like Teen Spirit" של נירוואנה, הלאטבים הבלונדינים שנעזרו בשפת סימנים במקום כוריאוגרפיה, אבל רגעי השיא שמורים למדינה המארחת, שכנראה החליטה שאין לה כסף לעוד מופע בשנה הבאה ועשתה כל שביכולתה כדי להבטיח מקום אחרון. בחולצות של צ'ה גווארה ואזיקים על הידיים שרו (?) האוקראינים על מהפכה וקיבלו כמה נקודות אצל מנהיגם הטרי, שצפה בהם מהיציע.

מיותר לציין כי שירי מימון הייתה מצוינת. הופעה מעולה, שמלה מהממת וקלוז-אפים יפים, וגם שיר לא רע בכלל. התקווה הקטנה לניצחון החלה להתממש עם התוצאות הראשונות, ועם האוכל בא התיאבון. הרי ניצחנו כבר ביורוליג ובפסטיבל קאן, צריך רק עוד אירוויזיון קטן כדי להשלים את משולש. אבל תכלס, האם אנחנו באמת רוצים כאן את כל הבלגן הזה, תחרות בומבסטית של שירים מטופשים ותלבושות נוצצות? ברשות השידור בוודאי הרימו כוסית לכבוד השנה הבאה כשראו שהיוונייה ניצחה. היוונים, עם זאת, בטח מתחילים לחפש את הכסף שהוציאו על האולימפיאדה. כך זכינו מכל הכיוונים: גם התברגנו בין החמישה הראשונים, גם חסכנו כסף מיותר לשנה הבאה, והכי חשוב – מי שירצה לנסוע לתחרות בשנה הבאה לא יצטרך למשכן את הבית. אבל חברים לא שוכחים וגם לא דוז פואה. יוון תחכה, כולנו נוסעים הקיץ למונקו.