אפשר לסגור ת'בסטה

האם להכנע למכבש יהודה סעדו? אני בהתחבטות קשה. כן, ניגשתי לתכנית כשאני נחרץ לגבי הצורך שבסיום תפקידו בחיינו, אך סיימתי אותו כאחרון המעריצות הלבנות של המסלסל מקרית עקרון. בחירה מבריקה עשה אמש פוקימון המצוקה ב"אל תשכחי אותנו" היפהפה של מיסטר הרי. בחירה שטבועה עליה אצבעו של קובי בן עטר, שוודאי ראה את האריה הרמלאי האבוד הזה, הקלידן השפוף והביישן, הסינדרל של השפלה, וידע בדיוק מה הוא עושה. 114,000 קולות, יותר מכפליים שתי האחרות ביחד, לא טועים. נראה גם שההפקה סימנה מראש את סעדו, ועושה בו מעשה מויאל. זה ניכר בעיקר בקטעי החוץ, בהם ליוו את המתמודדים בחיי היום-יום. יהודה פורגן על ידי אמו והרב של קרית עקרון והוצג כבן יחיד טוב-לב וירא-שמיים. שירלי ומריאור קיבלו זמן מסך מועט ומושקע הרבה פחות, עם התמקדות בסבתא הפרנקופונית של מריאור, שנראה כאילו ברחה מסרט של לואי דה-פינס.

צונאמי סעדו מעט חסר פרופורציות. נכון, הוא המעניין מכולם, הוא מוזיקלי להפליא, מאוהב בשירה ובבמה במין מתיקות תמימה, מתחבר לאיטו בביישנות לשירים ולקהל. אך הוא עדיין מחזיק באינטונציה מעצבנת, בולע מילים כפיצוחים בגמר גביע ומחוץ לבמה מתבטא גרוע יותר מפורסט גאמפ (-איפה שרת? – "במסעדה" – איזו? – "מסעדה של דגים"... – "הייתי הולך"... – "אם הייתי רמטכ"ל, וועלינו"...'). אך העם רוצה סעדו. מזה רוצה, משתחווה ללא פשרות. נסמס ונשמע, אדוננו סעדו. נדמה שיהודה סעדו לכוכב נולד 3 הוא כמו בגין לישראל 77', פתאום העם מבין את כוח סלולרו. כל עוד ישנה טינה למערך, יבחרו סעדו.

"כמה טוב לחזור לאולפן", אמר אתמול הדר, ובצדק. את ביזיון ה"40+" השאירו בינתיים תחת אבק הדרכים הפריפריאלי, וחזרו למפתן המוכר והחם, מן השמש אשר שוקעת. שלב ה"ראש בראש" של השלישיות יצא לדרך. אמש הכניסו את כל המתמודדים בכדי להציג את השלישיות - בשירי שלישיות כמובן (אגב, קסניה - את המנטה, תעבדי על זה) - כשכולם לבושים שחורים. האם הם באבל על המקום הרביעי של שירי? אותה שירי קפצה לביקור כפוי, שניה לאחר שירדה מכבש המטוס, כדי לנפח את אגו התכנית לעייפה. לפני שניגשו לשלישיה של אתמול, נתנו פתחון פה של 3 שניות לכל המתמודדים, שהתאמצו לעלות בקולם אחד על השני גם בשירתם ההרמונית וגם לפעמים בליוויים את מתמודדי אמש. מיכאל קירקילן, הסיפור העצוב של איזרוח שפה בכוח בעונה הזאת, בלע את הרוק והנפיק קול שנשמע כמו יבגני שפובלוב לאחר סירוס. כפיר אדרי, שוב, הראה שהוא בדיחה גרועה שדורשת העפה מיידית.

את המתמודדים ליווה אתמול הדר במיני-ראיון מקוצר, לצלילי נעימת התכנית "אודטה". כל אחד נשאל שאלות טיפשיות, בסגנון "אם היית חיה, איזו חיה היית", כאילו הם יושבים בדייט ראשון עם אחרון הדפ"רים ב"קופידון". שירלי נוב ביצעה את "אתה פה חסר לי", והתכוונה כנראה לשיר עצמו, שנעלם לחלוטין עם הגשה אנמית, הבעות מצועצעות - עלק-מחוברות לשיר - ופרצוף מסכן, כאילו הרגע גנבו לה את מי החמצן. מריאור שחר דיברה על תלאותיה של הכוכבת הנולדת בארץ הטוקבקיסטים הנבזיים (כן, אתם), והתעסקה כרגיל בלהיות מתוקה כסוכרזית. התעקשות משותפת שלה ושל ההפקה, כנראה, להוציאה מתדמית הילדונת, הביא להלבשתה במיני-ג'ינס וז'קט מזוויעים, מגובים בניפוח שיער ואיפור זנותי, עד הביאה למראה של גרושה מבוגרת ונואשת במועדוני רחוב המסגר. גם בחירת השיר הייתה איומה, עם "צל כבד" של "כשניקו תתחיל לדבר", אותו ממתק רוק גלגל"צי לעוס ומאוס שחרש את התדר לפני שנים ונעלם. ילדה קטנה, עומדת על במה, מנסה לתת ברוק עם עוויות פנים של אורלי פרל וזיופים קטלניים. עצוב.

מה שכן, הנורמליזציה חזרה. השופטים כבר לא חנפנים (ריקי שחטה את מריאור ללא 5 גרם של רחמים), הדאחקייה של צביקה הדר פחתה, ועל הדרך הובאו גם תוספות מרעננות, כמו קליפ מאוייר של אייל B בהשתתפות המתמודדים ל"לידיה הלוהטת" של דודה, יציאה מרעננת וצבעונית ששברה את הדוגמטיות הסלקומית הסגולה של האולפן. וזה, חברים, שווה אפילו את החיוך המפחיד של מיכאל עינב.